כיסוי ראש בבית

איך יכול להיות שאסור לאישה להיות בתוך ביתה בלי כיסוי ראש הרי כתוב בהלכה שאסור לבעל לעיין בראשה ברשות הרבים אז בתוך ביתם כן מותר ולעיין בראשה זה רק בלי כיסוי ראש אז מותר להיות בבית ללא כיסוי ראש?

תשובה: 

שלום רב,

בהלכה אנו רואים שבענין זה לפעמים המנהג הופך להלכה. הפוסקים חלוקים אם בזמנינו שכל הנשים השומרות תורה ומצוות הולכות בכיסוי ראש אף בבית, וכן נהגו כבר דורות רבים, אם זה חיוב או מנהג ראוי, והכרעת רוב הפוסקים שזה חיוב כמו מחוץ לבית, לכן וודאי מן הראוי ללכת בכיסוי ראש אף בבית, אולם לדעת הסוברים שמותר ללכת בגילוי ראש בבית, מותר כן אף אם במקרה נכנסים אנשים קרובים כאב ואח, אך לא כאשר נכנסים אנשים זרים, וההנהגה המקובלת בין הציבור החרדי הוא ללכת תמיד בכיסוי ראש כדי לזכות בבנים צדיקים ויראי שמים, וכן משום שהזוהר הק’ מאד החמיר בזה שאשה לא תגלה אף פעם את שערות ראשה [למעט זמני רחיצה וטבילה].

כמובן שכשיוצאת מהבית אף לזריקת האשפה וכדו’ החיוב גמור לכולי עלמא ונחשב כהולכת בשוק שאסור לה ללכת בכיסוי ראשה, ואין חילוק בזה בכמות האנשים המסתובבים שם.

מקורות:

ראה בביאור הלכה סי’ עה ס”ב ד”ה מחוץ “ולענין עיקר איסור גילוי שער דאשה כתב המ”א בשם התוס’ דכתובות דדוקא בשוק אסור אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש [ומה שנרשם במ”א בשם א”ע קט”ו אינו מוכח שם כלל להמעיין] אבל בזוהר פרשה נשא החמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה וכן ראוי לנהוג עכ”ל המג”א ודע דענין זה לא שייך כלל להדין דשער באשה ערוה האמור בסעיף זה ואפילו בביתה ובחדרה אסור לכו”ע לקרות כנגדה הואיל דדרכן לכסות בשוק אית ביה משום הרהורא והוי ערוה כן פשוט להמעיין וכ”כ היד אפרים אולם אפילו עיקר הדין לענין גילוי שער שהביא בשם התוספות לא ברירא דהנה הסמ”ג כתב בשם הירושלמי לאיסור וכן דעת הטור שם והב”ח כתב שם שכן דעת הרמב”ם ומפרש גם הש”ס שלנו כן שבגלוי ממש אפילו בחדרה אסור ובעל הבית שמואל בסימן קט”ו כתב דלפי מנהגינו הוי דת יהודית בגלוי ממש אפילו בחצרה וחדרה ואפילו אי תימא שלא תצא עבור זה בלי כתובה עכ”פ איסורא איכא וכ”כ בתשובת ח”ס סימן ל”ו דכיון דכבר קבלו עלייהו אבות אבותינו בכל מקום ששמענו שנפוצים ישראל לאסור בזה א”כ ה”ל דין גמור שקיבלו עלייהו כהך דיעה האוסרת וכמש”כ המ”א סימן תקנ”א סק”ז ועי”ש שהאריך הרבה בזה וכתב לבסוף דבארצותינו שנתפשט המנהג ע”פ הזוהר איסור גמור הוא ויש לחוש לרביצת האלה האמור בזוהר [ומובא במ”ב] ומי שחפץ בברכה ירחיק ממנו עכ”ל”