שלום רב
רציתי לשאול שאלה בהלכות טבילה.
אשתי טבלה אתמול , אנו לא שימשנו כי היא לא חשה בטוב. אומנם הייתה לה שאלה כזו: לפני הטבילה (כשהיא בבית הטבילה) היא הסתכלה על כף רגלה והיה נראה לה שהיא ראתה על רגלה משהו , על הבוהן של הרגל , אין היא בטוחה שראתה היא מסופקת אם היה שם משהו או לא. היא טבלה וחזרה הביתה. כעת אנו שואלים מה לעשות? והאם יש מקום להחמיר.
שאלה נוספת אם אשתי לא חשה בטוב אבל היא יכולה לשמש האם כדאי לשמש כך או שעדיף לחכות עד שתחוש טוב. כי קראנו שתשמיש בעת חולי יכול לגרום לוולד נזק.
באיזה רמה של חולי מדובר , לאשתי יש כאבי גרון האם זה בגדר חולי שכדאי לא לשמש או שעל אף החולי כדאי לשמש כדי להתעבר וכו אציין שיש לנו 3 ילדים בנים.
תודה רבה
תשובה:
שלום רב
אין צורך לחשוש לאותו ספק חציצה, שודאי היה מיעוט שאינו מקפיד וכבר היתה בבית [אף שלא שימשה כתבו הפוסקים שכל הקולות שנאמרו בלנתה עם בעלה, הם גם ללא תשמיש, וזאת על פי הש"ך סי' קצח ס"ק כה.
לא ידוע לי על בעיה לשמש עם אשה בחולי קל כזה, נראה שזה בסדר גמור.
באופן כללי הטבילה ללא תשמיש סכנה לאשה, כידוע מדברי הבית יוסף והש"ך בסי' קצז.
בהצלחה רבה ורפואה שלמה.
דין זה שלא תטבול אשה נאמר רק באין בעלה בעיר. כמבואר בספרים שאם בעלה לא בעיר יש סכנה לטבול. אבל בנמצא בעיר לא מצינו ענין לא לטבול. ואדרבה מצוה לטבול שמותרים עי"ז בשאר קריבות. כן כתב הפתחי תשובה סי' קפ"ד סקכ"ב בשם ת' אבן שוהם דמותרת לטבול אף בשבת ומשום קורבות. וכן הביאו הבפת"ת בסי' קצ"ז סק"ח שיש לה לטבול גם באבילות דיש מצוה בקורבות. וכמו"כ בש"ך סי' קצ"ז סק"ג בשם מוהר"מ לובלין דיש לכלה לטבול בשבת ואפי' שלא תשמש ומשום דשאר מיני קורבות נמי מצוות הן. ובשעורי שבט הלוי דן האם מצוה זו של היתר קריבות הוי רק מצוה או שצריכה לטבול ומכריע שצריכה לטבול.
אני הבנתי תמיד שאין הכוונה שבמקרה זה אין סכנה, אלא שהצורך בטבילה לשאר קריבות עדיפה, וממילא כאן זה לא רלוונטי שהרי הם יכולים לשמש, אבל אולי אתה צודק, אינני יודע.
השאר תגובה