תשובה על הלבנת פנים

האם לא זה היה מחלוקת החפץ חיים ור' ישראל?

שלום, יש לי כמה שאלות הקשורות לעניין הזה:

א. מי שמסופק אם ממש הלבין פני חבירו ברבים, וגם אינו מכירו כל כך, אלא שפעם אירע שהיה נמצא אתו והעיר לו בצורה אולי קצת לא נכונה ויתכן מאוד שהלבין פניו, וזה היה בעיר אחרת ונראה שקשה למוצאו ולבקש מחילה, מלבד שלא מכיר אותו ויתכן מאוד שהוא לא זוכר בכלל שהלבינו פניו, ומי הלבין פניו וכדו, וגם אולי יתכן שזה יגרום צער או כעס או קפידה (וקשה לדעת אם באמת לבקש מחילה על זה ולהזכיר לו את זה יגרום לא צער, ביוש, כעס, קפידה וכדו). מה הדין ?

ב. ואם הוא גר בעיר שלו אלא שלהזכיר לו מה קרה ולבקש מחילה זה נראה קצת מוזר, שיתכן שהוא לא זוכר, וגם יתכן שזה יגרום צער או כעס או קפידה וכדו, וגם לא מכירים אותו הרבה, והוא נמצא בעיר שלו, מה יהיה הדין ?

ג. מי שהלבין פני חבירו ברבים ועשה תשובה (וידוי, חרטה, ו(השתדלות ל)עזיבת החטא), אבל לא הלך אצל חבירו לבקש מחילה, האם יש לו חלק לעולם הבא ?

ואיך אדם שרוצה לתקן הכל (כאילו לא חטא כלל וכלל), יכול לעשות לגבי עבירות שבין אדם לחבירו שייתכן שעבר ולא יודע, או שעבר ולא יכול לפייס וכדו ?

תודה

שלום רב,
ואיך אפשר לדעת בבירור שאי אפשר להשיגו ? זה דבר קשה להיות בטוח בזה ? מה הגדר ?

תודה רבה

שאלה על מה ששאל CHLOUMI :

שלום וברכה כבוד הרב,

מצאתי מה שכתב הארחות צדיקים (שער התשובה):

יש עבירות שבין אדם לחברו, אשר הן קשות מאוד לתקן ולעשות תשובה. כגון אדם שהורגל בגזל כל ימיו, ואינו יודע ממי גזל, או אינו יודע היכן הוא דר, או שמא הלך לו למדינות הים, או שמא אבד המעות ואין לו להשיב. ויש שנהג בעבירות כל ימיו עד שהוא מורגל בהם ומלומד, כמו שאמר (ירמיהו ט ד): "למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו". ויש מי שבא על הערווה והוליד ממנה בן, והחרפה לא תמוש. ויש מי שרגיל בדברי כזב ולספר גנאי על בני אדם. ויש מי שהדיח בני אדם, והתעה אותם לדבר אסור. ויש מי שרואה בני אדם הולכים בדרך רעה ותעו מן הדרך הישר, וזה היה ירא מהם להוכיחם, או היה מתבייש מהם, עד שנמנע להורות להם הדרך הישר; עליו הכתוב אומר (יחזקאל ג יח): "הוא רשע בעונו ימות, ודמו מידך אבקש". בכל אלה הדברים וכיוצא בהן קשה בהן מאוד התשובה.
אך יש תקנה גדולה לתקן הכל: מתחילה יחשוב החוטא בכל עניני התשובה, ויראה ויבין בכל חלקי התשובה, וימסור נפשו לעשות; והכל יעשה לשם שמים בכל כוחו ובכל לבו, בסתר ובגלוי – אז הקדוש ברוך הוא מקל עליו עניני התשובה ומדריכו לדרך ישר לתשובה.
כגון אם הוליד בן מעריות – הקדוש ברוך הוא יכרית אותו הזרע וישתכח הדבר כאילו לא היה. ואם גזל ממון – הקדוש ברוך הוא יזמין לו ממון ויפרע לנגזל, וירצנו וימחל לו. ואם עשה לאדם דבר בגופו או בממונו – יכניס לו הבורא יתברך רצון ואהבה בלבו שימחל לו, כמו שנאמר (משלי טז ז): "ברצות יי דרכי איש – גם אויביו ישלם אתו". ואם אותו שנגזל רחוק ממנו – הקדוש ברוך הוא יקרבנו אצלו עד שירצהו וימחל לו. ואם לא ידע חשבון הממון, ואינו מכיר האנשים אשר גזל – יתן לו הקדוש ברוך הוא שיעשה צרכי רבים: כגון לבנות גשר, או לתקן בארות, או לבנות בתי כנסיות, או שאר צרכי רבים. ויהיה הנאה ממנו לכל העולם: למי שגזל ממנו וגם לאחרים. ואם ימות הנגזל – ישיב הממון ליורשיו. הזיקו בגופו או דבר עליו דופי – ילך על קברו במעמד עשרה בני אדם ויבקש מחילה מאת השם יתברך ומאתו, והקדוש ברוך הוא ימחל לו.
ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה שאין התשובה נמנעת מן החוטא אלא מפני רע לבו. אבל מי שרוצה להתקרב אל האלוהים – לא יסגור שערי התשובה לפניו, אך פותח לו שערי תשובה ומורה לו הדרך הישר, דכתיב (תהלים כה ח): "טוב וישר יי, על כן יורה חטאים בדרך"; ואומר (דברים כט ד): "ובקשתם משם את יי אלוהיך ומצאת, כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך"; ואומר (שם ל יד): "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשתו"; ואומר (תהלים קמה יח): "קרוב יי לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת".

(בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל "ויקיטקסט" תחת רשיון "GNU Free Doc.')

1. האם כוונת הארחות צדיקים היא שמי שנראה לו שקשה למצא הנפגע, אז עליו לחזור בתשובה (וידוי, חרטה, עזיבת החטא), ועל ידי זה הקב"ה יכניס לאדם שנפגע רצון ואהבה כדי שימחול לו ?

2. האם דברי הארחות צדיקים מתאימים גם למי שחטא בהלבנת פני חבירו ברבים ?

3. ומי שעשה כדברי הארחות צדיקים, אחר שנראה לו שקשה למצא מי שנפגע בהלבנת פנים ברבים, האם צריך להיות בטוח שהקב"ה מחל לו [כפי דברי הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ז הלכה ד)], ואין לו לדאוג שאין לו חלק לעולם הבא, או ההיפך, ח"ו ?

תודה רבה.

תודה רבה על התשובה:

1. כשכתבתי "מי שנראה לו שקשה לו למצוא" באתי בעקבות דברי CHLOUMI שכתב שבדרך כלל קשה להיות בטוח שאי אפשר להשיגו. אז, זה רק לפי מה שנראה לאדם אחרי ההשתדלות, דהיינו שקשה להשיגו (שלהיות בטוח מאה אחוז זה בלתי אפשרי). האם זה נכון ? הבנתי טוב ?

2. אז, אם הבנתי טוב, מי שעשה דבר שלא כהוגן (הנידון היה הלבנת פני חבירו ברבים) כלפי חבירו, והוא לא מצליח למצא הנפגע (הגם שאי אפשר להיות בטוח שאי אפשר למוצאו), אם עשה תשובה אין לו לדאוג (ולגבי הנידון של הלבנת פני חבירו ברבים, יהיה לו חלק לעולם הבא) ?

3. תודה על התשובות. ואגב אורחא, יש לי עוד שאלה: מי שנידון במיתה בימי הסנהדרין, כידוע עליו להתודות, ואם עושה כן יש לו חלק לעולם הבא (לומדים את זה מעכן במסכת סנהדרין). ומי שהרג את הנפש, ח"ו, בעדים ובהתראה, ונידון למיתה, למה לא מביאים אותו, קודם עונשו, לקברו של הנהרג עם עשרה אנשים כדי שיבקש מחילה מהנפטר. הלא (נראה ש)יש גם "בין אדם לחבירו" ?

תודה רבה כבוד הרב.

שלום וברכה,

האם הדין כן, לגבי מי שהלבין מישהוא, או עשה לו דבר אחר בדברים שבין אדם לחבירו, ואם יבקש ממנו מחילה סתם, בלי לפרט על מה, אפשר מאוד שיבין בשביל מה הוא מבקש ממנו מחילה, ואפשר שיעלב, האם צריך לבקש ? והאם הדין כן גם להלבנת פנים אונאת דברים ושאר הדברים ?

ומי שכעס על פקידי בנק גויים, ודיבר בצורה חריפה, שלדעתו לא עשו עבודתם כל כך כהוגן וחושב שגרמו לקצת בעיות, האם זה נחשב לחילול השם ? דיבר בפאלפון עם אותם (שלדעתו) לא עשו כהוגן. וגם עם פקיד או פקידי מהבנק, שהם לא עשו דבר שלא כהוגן, ודיבר קשה על הנהגת האחרים. ואם יש איסור, מה עליו לעשות ?

תודה רבה

אם אמור לדבר עם המנהל על הענין, או עם פקיד אחד, האם יוכל לבקש ממנו מחילה על מה שאירע, ולבקש ממנו שיגיד את זה לחביריו, ויהיה די בזה ?

דיברתי איתם בפאלפון ואולי לא עשו את הקשר דאפשר שלא זוכרים את כולם, ולהגיע לשם לבקש מחילה אז בודאי שיעשו את הקשר.
לדבר ב"צורה חריפה" שכתבתי אין הכוונה קללות וכו' אלא להגיד בצורה חד משמעית שאיני מתרצה מעבודתם, שיש בעיות "חמורות" לדעתי.
היא אמרה פעם שהיא לא יודעת מה לעשות לגבי איזה דבר, ואמרתי לה שפשוט היא הבקיאה ואיני רוצה שתהיו בעיות (נראה לי שלא אמרתי לה בפירוש שלא מעניין אותי שלא יודעת מה לעשות, אלא אמרתי לה שהיא הבקיאה בענין ואני רוצה שהכל יסתדר, שחושב אני שאין דרכי לצאת יותר מזה מגדרי, ולדעתי היו דברים בעייתיים ולא רציתי שתחשבי שאפשר לפנות לזה שלא ברצינות). היא שאלה אותי מה לכתוב בפנקס של המנהל (שרציתי להיפגש איתו בפלאפון להגיד לו שאיני מתרצה מהעבודה הנעשית שם ועוד), ואמרתי שעדיף שלא אגיד מה לכתוב, ועל מה ולמה הפגישה הזאת… היא צחקה ואמרה שכותבת "עניינים כלליים".ובכלל אני לא חושב שיצא מפי דבר "חמור" מזה.
אני לא רוצה שימשיכו ככה, אף על פי שאמרה לי שהם עמוסים פשוט לדעתי שהיה להם לא לקבל כולם, אלא לקבל אלה שיוכלו לטפל בהם כראוי. לא אמרתי קללות וכדומה, שזה דבר שאיני אוהב. מה דעת הרב שליט"א ?