שאלה:
אדם שחטא וביקש סליחה/מחילה מהקב"ה הוא סולח/מוחל. יש אחרי זה עוד שלב שנקרא כפרת העון, מה זה מחילה שעדיין חסר כפרה, הרי הרמב"ם כותב שכשהקב"ה סולח הרי זה כמי שלא חטא מעולם, ומה זה הכפרה הזאת שעדיין צריך? גם אשאל גבי ד' חילוקי כפרה (סוף יומא) כתוב באופן מסויים שייסורין ממרקין האם האם גם ייסורי נפש שמם ייסורים? ומנלן?
תשובה:
שלום וברכה
ידועים בזה דברי רבי אברהם בן הרמב"ם, שבכל חטא יש שתי משמעויות, הפגיעה בכבוד המלך שלא עשינו את רצונו ועצם הקלקול הנעשה על ידי החטא בעולמות עליונים, ועל כך צריך מחילה וסליחה, גם לכפר את הפגיעה בכבוד המלך וגם לתקן את הפגם שנוצר על ידי המעשה.
כל יסורים בעולם הזה ממרקים, חז"ל אומרים שאפילו הכניס אדם ידו לכיסו להוציא מטבע אחת והוציא אחרת זה יסורים שיש בהם כפרת עוון, כמובן כל דבר מכפר לפי כובדו וקושיו, ייסורי נפש הם יסורים גדולים שבודאי יש בהם כפרת עוון וניסיון גדול.
יתן ה' שתראו ישועות ורק שמחות תמיד.
