כמה ממחברי זמננו כתבו שהיום כיוון שירדה חולשה לעולם לא שייך להתענות על העבירות משום סכנה אלא ילמד תורה והתורה תכפר עליו. מקורם כידוע הוא בספר החרידים פרק סה שכתב שכל סיגופי האר"י לא נאמרו למי שתורתו אומנתו. והדבר הוא פלא בעיני איך סמכו על דבריו בזה כשכל האחרונים וכל צבאם רבינו המהרח"ו בשער רוח הקודש כתבו שגם תלמיד חכם שתורתו אומנתו מחויב להתענות את תעניות האר"י. ובודאי שאנו אין לנו אלא אין דברי המהרח"ו בשמונה שערים. ואם כן על מה סמכו להורות לרבים להימנע מתעניות? גם אם דעתם הוא משום פיקוח נפש עכ"פ יש להורות לעשות לפחות את תיקוני הגאון רבינו יוסף חיים בלשון חכמים שתיקן תיקונים קצרים, אבל לפטור מכלום אי אפשר לכאורה. בפרט לפי מה שכתב השל"ה שמחויב להתענות תעניות האר"י אע"פ שהוא חלש ואם ימות מתוך תשובה אשריו ואשרי חלקו. כיוצא בזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סימן קיא.
תודה וסליחה על האריכות
תשובה:
הוראה זו כבר הובאה בשו"ת חיים שאל ח"א סי' י"ב וכן הורו רבים מגדולי דורינו, מרן הסטייפלר ועוד, ומי אנו שנדע לבוא אחר המלך, ומכל מקום נראה שהטעם הפשוט הוא, מפני שתיקונים אלו נאמרו כדי לתקן מה שפגם החוטא בעולמות העליונים, אולם עיקר תפקידנו הוא לקיים מצוותיו בעולם הזה, ואם עבודה זו תפגם מחמת התיקונים יצא שכרנו בהפסדנו חלילה.
שנזכה לכל הישועות!
