אכל בטעות חלבי אחרי בשרי

בשו”ת יחוה דעת ח”ד סי’ מא כתב לחדש, שאדם שבירך על מאכל חלבי בתוך שש שעות לבשרי, כיון שיש מחלוקת בענין זה אם יש חובת המתנה שש שעות, אף שכך נפסק וכך נוהגים, יטעם מעט שלא תצא ברכתו לבטלה.

מי ששכח בתענית ציבור, שיום צום הוא, ובירך על מאכל, לדעת רוב הפוסקים לא יטעם מהמאכל, אלא יאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, (ויש שכתבו שאם בירך על מאכל, עדיף להכניס מעט מהמאכל לתוך הפה, ולא יבלע מהמאכל אלא יפלוט מיד, אבל אם בירך על משקה, לא יכניס לתוך פיו).

נזכר אחרי שהאוכל היה בפה, צריך לפלוט את האוכל מהפה, ולא לבלוע.

אמנם יש מעט פוסקים שסוברים, שעדיף לבלוע פחות מכזית, כדי שהברכה לא תהיה לבטלה.

מקורות

עיין בשערי תשובה סימן תקס”ח סק”א שהביא בשם הברכי יוסף שבתענית יחיד אם שכח ובירך על מאכל יאכל פחות מכזית, והתענית עולה לו והביא שם שיש חולקים אבל הברכי יוסף מכריע שיאכל פחות מכזית וכנ”ל. ועי”ש בשערי תשובה שמסתפק איך הדין בתענית ציבור, שהרי תענית ציבור הוא חובה מדברי קבלה, ולמעשה הוא נוטה לומר שאסור לטעום, ובאמת שהעניין תלוי במחלוקת הראשונים המפורסמת אם האיסור לברך ברכה לבטלה, הוא מדאורייתא או מדרבנן, (שלדעת הרמב”ם אסור מדאורייתא וכן פסק השו”ע בסימן רט”ו אבל לדעת התוס’ בר”ה ל”ג אינו אסור אלא מדרבנן, ועיין במשנה ברורה סימן רט”ו סק”כ שכתב שכן דעת כמה וכמה ראשונים), דאי איסור דאורייתא הוא, נראה שצריך לטעום כדי לא לעבור על איסור דאורייתא, ואם הוא איסור דרבנן, לא יאכל כדי שלא יבטל תענית שמחוייב בו מדברי קבלה.

ולעניין הלכה בתענית ציבור דעת רוב הפוסקים שעדיף שיתקן את הברכה על ידי שיאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כך כתב המהרש”ם בספר דעת תורה וכן מבואר בשו”ת משנה הלכות ח”ז סימן פ’וכ”כ הכף החיים ס”ק ט”ז בשם כמה פוסקים.

אמנם דעת בשו”ת יביע אומר ח”ב יו”ד סימן ה’ שמכיון שהספרדים נוהגים בכל מקום כדעת השו”ע ולדעתו ברכה לבטלה אסורה מדאורייתא, לכן עדיף לאכול מעט פחות מכזית כדי שלא יהיה ברכתו לבטלה.

ומה שכתבנו שיש שכתבו שכדאי להכניס מהמאכל לפה ואח”כ יפלוט מיד כך כתב בשו”ת תשובות והנהגות ח”א סימן שכ”ט שיש לעשות כן משום שלדעת מקצת פוסקים אם אכל בכה”ג שוב אין ברכתו לבטלה. עי”ש.