האם מותר לחלק מציבור לפנות למערב בעת אמירת 'לכה דודי'?
תשובה:
שלום רב.
אין לעשות כן כיון שזה מעורר מחלוקת בין הציבור ויש בזה משום 'לא תתגודדו'.
מקורות:
ישנם דעות רבות בגדר איסור 'לא תתגודדו' אך הרמב"ם בהלכות ע"ז פי"ב הי"ד כתב שהטעם משום שיכול לגרום מחלוקות בציבור וכן יש לומר במקרה זה, וראה עוד כאן מה שכתבנו בענין כיוון הסיבוב בעת אמירת 'בואי בשלום' בלכה דודי.
ומה הדין לגבי אדם בודד שמסתובב ואינו ניכר לעיני הרבים ואפילו אם ניכר וידוע שהוא נוהג לפי אבותיו שנהגו כמנהג הראשונים שלהסתובב בלכה דודי בבית האחרון וכן ידוע שהוא נוגע בתורת הזוהר הקדוש.. למה ישנה ממנהגו ..? או האם ישנה ממנהגו זה מפני שאין הציבור נוהג כן כי הוא פחות מתנהג על פי הקבלה..?
יש להקל.
אחרי שעיינתי בדברים לא מבין עניין של להקל כאילו בדיעבד שהרי כל שאמרו 'לא תתגודדו' – זה כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי ב"ש, והללו מורים כדברי ב"ה אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות, לית לן בה. אמר ליה רבא: והא בית שמאי ובית הלל כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי. אלא אמר רבא: כי אמרינן 'לא תתגודדו' כגון ב"ד בעיר אחת, פלג מורין כדברי בית שמאי, ופלג מורין כדברי בית הלל אבל שתי בתי דינין בעיר אחת, לית לן בה… אבל לא אמרו על הפרט.
וכן הוא בכתב קיצור פסקי הרא"ש מסכת יבמות פרק אכי אמרינן לא תתגודדו דוקא כגון ב"ד אחד בעיר אחת פלג מורין כבית שמאי ופלג מורין כבית הלל אבל בשני בתי דינין בשתי עיירות לית לן בה ודבר התלוי במנהג המקומות שבמקום זה נהגו כך ובמקום זה נהגו כך אפילו נתקבצו בני שני המקומות במקום אחד ועשה כל אחד כמנהג מקומו לית לן בה ..
ובמגילה כב ב גופא, רב איקלע לבבל בתענית צבור. קם קרא בספרא, פתח – בריך, חתם – ולא בריך. נפול כולי עלמא אאנפייהו – ורב לא נפל על אנפיה. מאי טעמא רב לא נפיל על אפיה? .. ואיבעית אימא: רב פישוט ידים ורגלים הוה עביד, וכדעולא, דאמר עולא: לא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים בלבד. – וליפול על אפיה ולא ליעביד פשוט ידים ורגלים! – לא משני ממנהגיה. (שו"ת דברות יעקב או"ח ג) נמצא כי אין מיחוש בדבר .. ואם נגע בעניין נפילת אפיים נראה כי חלק מהציבור נוטה שמאלה חלק מטים ראשם על זרועות ידיהם הרי שאנחנו רואים שהכל נוהגים כפי מה שקבלו מאבותיהם או מרבותיהם ..
אשמח לתגובה ..
המציאות בת זמנינו היא מציאות קצת מורכבת. בימים עברו, מה שנאמר בגמרא על שני בתי דין בעיר אחת, היה באופן שהקהילות היו נפרדות לגמרי, ובזה אמרו שכיון שכל אחת לעצמה אין כאן לא תתגודדו,ף אבל לא מפורש בגמרא מה הדין כאשר אנשים משני בתי הדין מתפללים יחד באותו בית כנסת, זו מציאות שלא היתה, ובענין זה רבו מאוד הדעות, יש שהחמירו בזה מאודד כמו הגרש"ק קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה שנקט שגם בתפילת הלחש צריכים לעשות כמנהג המקום, ורבים הקלו לחלק בין דברים פומביים הבאים מכח הציבור לבין מה שאדם עושה בינו לבין עצמו, ויש שהקלו בכל, וכמו שו"ת פרשת מרדכי שבכלל סבר שכאשר מדובר במנהגים מדורות קודמים אין חשש. למעשה נהגו לעשות קצת בצינעא לא באופן בולט. כמובן שבשטיבלך מרכזי שאין שום מנהג קבוע אין בעיה.
השאר תגובה