בדין חרם דרגמ"ה, באהע"ז סי' א' סעי' י', בב"ש ס"ק כ"ג בקשר לאשה שנשתטית, שאם תתרפא חייב לגרשה מיד כדי שלא יהי' לו שתי נשים. וכן משמע מהפתחי תשובה ס"ק ט"ז בהתחלה ממה שמובא שם מהמהר"ם פדוא, שאסור להיות לו ב' נשים (ודוקא להיות לו).
ונתעורר מזה שאלה פשוטה, האם באמת רגמ"ה גזר שלא יהי' לו ב' נשים, או ש"החרים על הנושא על אשתו" (לשון המחבר). ומאחר שהיה לו היתר, והוא התחתן עם השני בהיתר, למה הוא חייב לגרש אחרי שנתרפא? וכן, למה הוא חייב ליחד לה בית וכו'? כלומר, בפשטות החרם היה לא לישא, אבל אחרי שהוא נשא בהיתר, למה חייב לגרש?
ומה אם היא לא רצה לגרש ולקבל הגט? ובפרט אחרי שר"ג לא קבע זמן להגזירה לא לגרש בע"כ (מובא בהפתחי תשובה הנ"ל) משא"כ לישא על אשתו שכבר נגמר זמנו והיום אנחנו קיימים את זה משום מנהג וחומרא וכו' לא כמו לגרש בע"כ שעדיין הגזירה בתוקף.
תודה מראש
תשובה:
שלום רב.
אכן באחרונים דנו האם חדר"ג הוא רק שלא ישא ב' נשים, או גם כנשא בהיתר ואח"כ חזרה אשתו או נתרפאה האם הוא יכול להשאר עם ב' נשים. ראה בנוב"י (תניינא אבה"ע סי' צ') שצידד כדברי הב"ש שאף שנשא בהיתר חייב להוציא. אבל לא קבע בזה מסמרות. (בח"א סי' א' כתב בפשיטות שהוא חייב להוציאה). ועי' עוד בפתחי תשובה סק"כ ועי' גם בחת"ס סי' יא.
ואם היא אינה רוצה להתגרש, זו שאלה מעניינת. משום שאם כדברי הפוסקים הנ"ל הוא עובר על חדר"ג באופן שהוא נשוי עם ב' נשים, ומצד שני אסור לגרש בע"כ גם מחמת החרם (והאחרונים דנו איזה מהם עדיף, עיי"ש בנוב"י סי' א', ובאוצה"פ). אבל לכאו' היה מקום לומר כי כיון שיש לו חיוב לגרשה מצד החרם, א"כ בכה"ג אין עליו איסור של חדר"ג שלא יגרשה בע"כ, וכמו שכתב הרמ"א בסי' קי"ט סעי' ו' בשם יש אומרים כי במקום מצוה לא גזר רבינו גרשום. ועיי"ש בפת"ש סק"י כי גם אם נאמר כי גם במקום מצוה גזר, אבל במקום עבירה (שע"י שלא יגרש יעבור עבירה) בודאי לא גזר.
תודה על תשובתכם.
הי' נקודה א' שלא עניתם, וזה, האם החרם הי' בעצם לישא על אשתו (ז"א מעשה קידושין), או להיות עם שתי נשים (לגור עם שתי נשים). ויש בזה נפק"מ, אם אנחנו לומדים שהחרם הי' לישא וכו' ולא להיות וכו' אבל אכ"מ.
ולא הבנתי מה שכתבתם, 'שע"י שלא יגרש יעבור עבירה', איזה עבירה?!
מ"מ, מצאתי באנציקלופדי' תלמודית חלק י"ז עמ' תמ"א שמביא בהגה שם שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' מ"ד (שלא צריך לגרש הראשונה כלל) 'והשאיר בצ"ע', אבל אין הספר בידי לע"ע לבדוק את זה בפנים.
ובבקשה גדולה לשלוח לדוא"ל שלי צילומים מהנוב"י ואוצה"פ שהבאתם, כי לע"ע אני נמצא במקום שחסר ספרים.
תודה רבה, ותיזכו למצוות
בודאי שיש בזה נפק"מ, וזה מה שהבאנו שדנו בזה הפוסקים אם התקנה היתה שלא לישא אשה, או שמא לחיות עם ב' נשים (נפק"מ במקום שנשא בהיתר משום שנשתטית, ואח"כ החלימה האם חייב לגרשה או לא. ומה שהבאת מדברי הגרע"א אכן זו דעתו ויישר כח, אבל דעת הנוב"י ושאר הפוסקים שהובאו בפת"ש שם נוטים כי חייב לגרשה.
ומה שכתבתי שע"י שלא יגרש יעבור עבירה" זה לפי הפוסקים הנ"ל שחייב לגרשה, א"כ הרי הוא מחוייב בצד החרם גרשה, ואם לא יגרשה יעבור על החרם, א"כ בכה"ג י"ל שלא גזר שלא יגרשה בע"כ, לפי מה שכתבו הפוסקים שהובאו בפת"ש סי' קי"ט הנ"ל כי במקום עבירה לא גזר רבינו גרשום.
אמנם עדיין יש לדון, אולי חרם דרבינו גרשום שלא יגרש בע"כ תקף עד היום. ואילו שלא ישא ב' נשים לדעת הרבה פוסקים היה רק עד סוף האלך החמישי כמש"כ במחבר בסי' א'. כ"כ בנוב"י אבה"ע קמא סו"ס פד.
ישנם עוד צדדים בכל זה, כי אולי י"ל שבמקרה שנשא בהיתר ואח"כ נתרפאה הראשונה והיא מסרבת מסרבת להתגרש, א"כ עומדים בפנינו שתי אפשרויות האם לגרשה בע"כ כדי לקיים את החרם שלא לישא ב' נשים, או להשאר עם שתיהן כדי שלא לעבור על חרם דר"ג שלא לגרשה בע"כ. וידוע שנחלקו הפוסקים איזה חרם מהם יותר חמור, עי' בנודע ביהודה סי' א', שו"ת חת"ס חו"מ סי' רג, שו"ת דברי חיים אבה"ע סי' ד', ישועות מלכו אבה"ע סי' ב'.
כתבתי כאן רק צדדים, ועדיין יש לעיין.
השאר תגובה