שאלה:
ראובן חייב לשמעון עשר אלף ש"ח ואין לו כעת לשלם, והוא מציע לשמעון שהיות והוא [ראובן] עובד כשכיר במפעל מסויים ומשתכר 2000 ש"ח בחודש, הוא יבקש מהמעסיק שלו שאת התלוש משכורת של חמשת החדשים הבאים ירשום על שמו של שמעון והכסף ייכנס לחשבונו של שמעון. הבעיה היא ששמעון ייצא נשכר מהפנסיות וכדומה, ונמצא שמקבל מעבר לסך ההלואה. על פניו אין בזה היתר, אולם יש מי שטען שכיון שכיום בשוק מקובל שאם שכיר אינו מעוניין שהתלוש יירשם על שמו והוא פונה לחבירו שהתלוש יירשם על שמו, אזי כל ההטבות של התלוש נזקפות לחבר ואינו צריך להחזיר אותם לשכיר [ייתכן שזה בעצם התמורה שהוא מקבל תמורת הטובה שהוא עושה עם השכיר] ונמצא שהערך בשוק של תלוש של אלפיים ש"ח עם פנסיה הוא רק אלפיים ש"ח ולא יותר. והרי זה כמי שפורע לחבירו באגרות חוב ששוויים אלפיים ש"ח שידוע שהם עתידים להרוויח, אלא שכעת בשעת הפירעון שווים הוא אלפיים ש"ח.
תשובה:
שלום וברכה,
ראובן שחייב כסף לשמעון, ורוצה שמעון לרשום את תלוש המשכורת של ראובן על שם שמעון כדי לגבות חובו. ישנם שתי בעיות. א. מצד ראובן שלמעשה מפסיד את ההטבות שאמור להרוויח – והאם ניתן לכפות עליו לעשות זאת כאשר ההפסד יותר מערך החוב. ב. אם שמעון מקבל את ההטבות שמעבר לסכום הפירעון הרי שיש בזה בעיה של איסור ריבית.
על השאלה הראשונה, שראובן מפסיד הטבות כדי לפרוע חוב. מצאנו בזה בש"ך סימן קג ס"ק ו. ובנתיבות שם ס"ק ה. שכתבו שלא מוכרים קרקע של הלווה בפחות מכדי הערך של הקרקע, משום הפסד הלווה. וכמו כן לא מוציאים משכורת של הלווה כאשר ההפסד שלו יותר מערך החוב.
על הדבר השני – כאשר שמעון מקבל פירעון חוב פלוס הטבות של חמשה חודשים, קיים בזה איסור ריבית.
בהצלחה.
