ביטול הסכם העסקה עקב אי השגת המטרה

שאלה:

אחרי שסיימתי קורס לפאנות התקבלתי לעבודה בסלון פאות וחתמתי הסכם עם הסלון כדלהלן:
סעיף 13. העובדת מצהירה בזאת כי ע"י העבודה בסלון היא מקבלת הכשרה מקצועית , נסיון מעשי פרקטיקה וסטאז' עלות ההכשרה האמור הינו סך של 26,000 ש"ח.
סעיף 15. העובד מתחייב בהתחייבות גמורה בקבלת קנין כי לא יעזוב את מקום העבודה בכדי לעבוד בסלון פאות אחר עד תום 12 חודש מהתחלת העבודה. אך לא הוזכר בחוזה שאני יתחייב לשלם אם אעזוב תוך הזמן.
מה שקורה בשטח: שעבר כבר 5 חודשים ומשתעממים אין כמעט עבודה ואני מאוד מאוכזבת.
שאלתי: האם אני כבולה עקב החוזה או שיש לי אפשרות להשתחרר כי אני לא משיגה את המטרה
בתודה מראש
אסתר

תשובה:

שלום וברכה,

החוזה לא מחייב כספית כיון שלא הוזכר בו התחייבות כספית אם יעבור. וגם סעיף 15 שנכתב שלא לעבוד במקום פלוני אינו מחייב חוזית בהלכה. ולמרות זאת כיון שקיבלת טובה מהמקום – הכשרה וסטאז' – עלייך לקיים את ההתחייבות החוזה, כפסק הריב"ש והחתם סופר, שאם למד ונהנה חייב לעמוד בדיבורו וזה נכלל כתשלום השכירות. ראה מקורות.

בהצלחה.

מקורות:

עצם החוזה לא מחייב ממונית, היות ולא הוזכר התחייבות בפועל לשלם. חתימת החוזה בסעיף 13 לא מחייב ממונית, למרות שאת נהנית מהסטאז', כיון שאת נותנת שרות כנגד.

בסעיף 15 לא הוזכר התחייבות לעבוד, אלא התחייבות שלא לעבור לעסק זהה מתחרה, ומשתמע מהחוזה שהעובד זכאי לעבור לסוג אחר של עבודה שלא בתחום הפאנות. התחייבות כזו לא מחייבת בהלכה. בהלכה מצאנו שפועל שעושה קניין שלא לעזוב תוך זמן מסוים, נחלקו הפוסקים האם הקניין מחייב שלא לעזוב, או גם בקניין נאמר הדין שפועל יכול לחזור בחצי היום.

אך אמנם מצאנו בריב"ש שהמקבל טובה ותמורתו התחייב שלא לעשות, חל חיובו למרות כתשלום עבור ההטבה, הגם שההתחייבות עצמה לא מחייבת. וז"ל הריב"ש (סימן רפ): "שדעת ר"ת ז"ל, דההיא דאין מתירין לו אלא בפניו, היא בשמקבל טובה הימנו, ולזה נשבע לו; ואם כן, אף אם התירו לו השבועה, עדיין נשאר בחיוב על הדבר ההוא; ואף אם הוא דבר דלא שייך ביה קנין, הוי כמו שכיר. שהרי, אם יתרו נתן בתו למשה בתנאי שלא יצא משם, ושישבע לו על זה, אף אם הותר מן השבועה שלא מדעת יתרו, עדיין הוא מחוייב לקיים תנאו, כיון שקבל טובה ממנו בעד זה".

וכזאת מצאנו בשו"ת חתם סופר (חלק ב יו"ד סימן ט) גבי שוחט שמלמד שחיטה והתנה עם התלמיד שלא ישחוט בעיר הזאת, כדי שלא שיצמצם לו פרנסתו וז"ל החת"ס: "ועוד כבר כתבתי למכ"ת דבנידון שלפנינו אפי' לא נשבע מ"מ חייב לקיים תנאי שע"מ כן נתן לו כתב תעודתו והרי הוא עובר על לאו לא תעשוק שכר עני ואביון שזהו מכלל שכר פעולתו של ר' חיים [השוחט] שלא יפסיק חיותו ואם כן מחויבין בית דין לכופו לקיים תנאו".

לכן כיון שיש הודאה בחוזה שהעבודה מכשירה את העובד, וקיבלת טובת הנאה מהמשום, הינך מחוייבת לקיום החוזה, למרות שלא חל הלכתית.