שאלה:
שלום לרב,
קרוב משפחה חייב לי סכום כסף קטן, אני בטוח שהוא שכח ולא נעים לי להזכיר לו
אני מוכן לוותר על הסכום הזה (כאמור, זה סכום קטן)
כלומר אני אוותר על הסכום בלב שלם ביני ובין בורא עולם
השאלה היא – במידה ובעתיד הוא ייזכר בזה ויחזיר לי את הכסף – האם אני יוכל לקחת את הסכום ממנו או שמא בגלל שויתרתי אי אפשר?
תמיד שאני מלווה כספים לחברים משפחה וכו' אני נותן על דעת שאם אני לא אקבל את הכסף בחזרה אני מוותר בלב שלם – זה בסדר? או שגם פה יש בעיה?
תודה רבה לרב!
תשובה:
שלום רב,
זה בסדר גמור, אתה יכול לחשוב עם עצמך שאתה מוחל לו אם הוא ישכח אולם אם הוא ייזכר אינך מוחל. העובדה שאתה עושה כך גם לכתחילה היא מעלה גדולה עד מאד, ועל כך נאמר בפסוק וצדיק חונן ונותן.
ראה משנה במסכת אבות פ"ב משנה ט’: “אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם רבי אליעזר אומר עין טובה רבי יהושע אומר חבר טוב רבי יוסי אומר שכן טוב רבי שמעון אומר הרואה את הנולד רבי אלעזר אומר לב טוב אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם רבי אליעזר אומר עין רעה רבי יהושע אומר חבר רע רבי יוסי אומר שכן רע רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום ברוך הוא שנאמר (תהלים ל”ז) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן רבי אלעזר אומר לב רע אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם”.
כלומר, כל מידה טובה יש כנגדה מידה רעה. המידה הטובה של הרואה את הנולד, כנגדה יש מדה רעה: לוה רשע ולא ישלם.
וראה בשו”ע חו”מ סי’ צז סעי’ ד’: “אסור ללוה לקחת הלואה ולהוציאה שלא לצורך ולאבדה עד שלא ימצא המלוה ממה לגבות חובו; ואם עושה כן נקרא רשע. וכשהמלוה מכיר את הלוה שהוא בעל מדה זו, מוטב שלא ללוותו ממה שילוהו ויצטרך לנגשו אחר כך ויעבור בכל פעם משום לא תהיה לו כנושה”. וכתב שם הגר”א: “אבות שם איזו דרך ישרה כו’ וכ”א אמר היפוכו של המדה רעה ור”ש אמר הרואה את הנולד וז”ש שם לוה רשע כו’ וצדיק חונן ונותן ר”ל אעפ”כ נותן לו ול”ק מלוה”. כלומר, מסביר הגר"א למרות שמצד הלוה נאמר לוה רשע ולא ישלם, בכל זאת ממשיך הפסוק לומר וצדיק חונן ונותן.
הרבה הצלחה!
