בס"ד
רציתי להתייעץ על מקרה לא נעים שקרה לי:
אשתי שפשפה למשהו (אחד השכנים) את האוטו בטמבון מקדימה וההוא קיבל קילוף קל בצבע, דבר שרובם ככולם אינם מקפידים (כך אמרו לי כמה וכמה אנשים). האוטו שלו שנת 2004 עם מכה בפח מאחורה. וגם בטמבון הקדמי בצד ימין הייתה כבר סריטה דומה. ומה שאנו עשינו לו זה בצד השמאלי של הטמבון הקדמי כנ"ל.
יש להעיר שאיני יודע בוודאות אם שפשוף זה היה כבר לפני אבל כנראה זה מאיתנו.
הוא תחילה לא אמר כלום בעניין אך לאחר כחודשיים אמר לי שהוא רוצה שאשלם לו על התיקון. הוא הלך למוסך במקום מגורינו, ונתנו לו הצעת מחיר של צביעת כל הטמבון הקדמי 700 כולל מע"מ. אני לעומת זאת הלכתי למוסך אחר באותו מתחם ונתן לי על סמך תמונה שראה 300 שקל על תיקון מקומי בצד השמאלי (איפה שהקילוף שכנראה אשתי עשתה לו) מבלי לצבוע את הטמבון כולו ואילו על צביעת הטמבון כולו 500 שקלים.
אמרתי לו שיפנה למוסך הנ"ל ויתקן מקומי את הקילוף (סריטה).
בקיצור, הוא לא הסכים ואמר שבעל מוסך זה ערבי והוא לא מוכן ללכת אליו.
בינתיים הבאתי חבר שמבין במכוניות ואמר לי שקילוף זה כל כך קל שלא עושים מזה עניין וגם 300 שקל לא שווה.
כך שלמעשה הוא לא מוכן לשמוע רוצה רק תיקון במוסך שהוא הציע. ואומר שהוא יפנה למשטרה וגם יתבע את הביטוח.
איך הרבנים שליט"א מייעצים לי לעשות, יש לציין שאני אברך צעיר והוא אדם דתי עובד. הוא לא מוכן ללכת לדין תורה, הוא רוצה לפנות למשטרה ולתבוע את הביטוח שמן הסתם זה יהיה סכום מופרז.
איך להתנהל מולו וגם האם באופן זה מותר לי להכחיש כדי להציל את עצמי מנזק יותר גדול? סה"כ הוא מפסיד את עצמו, הוא אינו רוצה לבוא לדין תורה.
ממש סליחה על האריכות,
בתודה מראש,
תשובה:
שלום רב,
מצד הדין, מסתבר שאינך מחויב לשלם כלום. החיוב לשלם עלות תיקון הוא רק אם אדם סביר היה מתקן, אם לא, אין חיוב לשלם את התיקון אלא את ירידת הערך כתוצאה מהנזק, ובדרך כלל ברכב ישן הסריטה לא משנה את המחיר כלל.
ככל שאתה חייב לשלם, זכותו של הניזוק לדרוש שהתיקון לא יהיה על ידי ערבי מהשטחים וכדו' שלא יהיה את מי לתבוע במקרה שהוא יזיק לרכב.
מצד הדין מותר להכחיש לחברת הביטוח, כאשר ההוא רוצה להוציא ממך כסף שלא כדין. אבל, זה ממש לא משתלם להסתבך כל כך עבור כסף קטן ויש גם לחוש לחילול השם.
מקורות:
לעניין חיוב תיקון בנזק עיין עלון המשפט גליון 22 עמוד ה.
לעניין הכחשה, במשנה נדרים פ"ד מ"ד כתוב שמותר אף לעשות נדר בשקר כדי להינצל ממי שרוצה להוציא כסף שלא כדין. מאידך, בשו"ת הרשב"א ח"ג סימן פא כתב שחלילה לשקר, אפילו במקום הפסד. לכאורה ההבדל הוא שמותר לשקר כדי להינצל, אבל לא כדי להוציא כסף המגיע לו. או שדברי הרשב"א אמורים רק בשקר לפני בית דין. ועל כל פנים במקרה זה נראה שאין איסור.
לא הבנתי. בסוגי בנדרים שם דף כ"ח. מפורש להיפך, שנדר שהוא שקר גמור שא"א לפרשו באופן אחר אסור, ורק באופן שאפשר לפרשו באופן אחר יכול לחשוב כן בליבו וזה מועיל במקום אונס.
ועיקר הדין בזה מבואר בחו"מ סימן י"ב סעיף ו' ובנו"כ שם.
בגמ' נדרים מצריכים לגבי הנדר שיחשוב בלבו אחרת ממה שהוא אומר, שאחרת יחול הנדר אף אם נעשה מחמת הכרח, אבל לפני הנדר כבר קדמה הצהרה שלו שהפירות הן של בית המלך ובזה לא הצריכו שיחשוב בלבו פירוש אחר לדבריו. ובפרט לדברי הרמב"ם נדרים פ"ד ה"א שהמוכס דורש ממנו נדר, כיצד שייך שהמוכס ידרוש נדר לפני שההוא הצהיר שהוא לא חייב במכס.
לא הבנתי את הראייה מסי' יב, אם הכוונה לדברי התומים לבקש תואנות כאשר האמת איתו, מדובר שם בתחבולות להישמט מן הדין ולא בטענות שקר.
התכוונתי ל"אורים" שם סק"ח שכתב על מוציא שקר מפיו שרק לכתחילה יש ליזהר ע"ש. וכ"מ בריק"ש בסימן הנ"ל סעיף י"א. אמנם בנתיה"מ חידושים סק"ח משמע לאיסור.
השאר תגובה