בס"ד
כרתי חוזה כספי בכתב ביני לבין אדם נוסף.
אחרי שחתמנו, שאל אותי אדם שהיה נוכח במעמד שאלה, ובה עניתי בע"פ " שבמידה ותנאי מסויים יתקיים אני אתן בונוס בסכום מסויים".האדם הנוסף לחוזה לא היה נוכח.
הדברים לא נוספו לחוזה הכתוב. עברו שלוש שנים .
כתוצאה ממחלוקת ביני ובין אותו אדם נוסף לחוזה, הוא מנפנף לי ואומר ששהוא שמע שאני אכן אמרתי בע"פ את התנאי ודורש את הבונוס.
אני מסרב בטענה שאין דברים כתובים, ושהוא יוכיח שאמרתי.
א. מהם דרכי ההוכחה שלו ( האדם ששמע אותי עזב את הארץ ולא מאותר) ?
ב. האם יש לי דרכי התגוננות על פי ההלכה?
תשובה:
שלום רב,
השאלה היא לא מה הם דרכי ההוכחות לכך שאמרת שאתה נותן בונוס. אלא האם זה מחייב אותך או לא. כי אם זה מחייב אותך, מה זה משנה אם יש לו הוכחה או לא? וכי אתה רוצה לשקר ולנהוג ברמאות?
לעצם השאלה, לא ברור כלל שהמשפט שאמרת מחייב. שכן לאחר חתימת החוזה. כל הוספה או שינוי, מחייב הסכמה מחדש, כלומר, כולל קנין. בדברים בעלמא לא ניתן להחיל כל חיוב. בפרט שהחיוב הוא מותנה במשהו ולא מוחלט.
אבל תשובה זו, היא מאד כללית, לא פירטת במה דברים אמורים. יש מקרים שהדיבור יכול לחייב גם ללא קנין. לדוגמא, אם אמרת שאם ייעשה כך או כך, אתה תשלם כך וכך. ואכן הוא הלך עשה, על סמך ההבטחה שלך, בהחלט הדיבור מחייב.
לכן, קשה לתת לך תשובה מדוייקת בלי לדעת את הפרטים.
אכן, אם חילוקי הדברים שיש ביניכם הוא כולל ויכוח על עובדות (הידועות לך בודאות), יתכן שיש משקל לעצם האפשרות שלך להכחיש את האמירה הנ"ל. (לא חס ושלום שתכחיש, אלא יש משקל לאפשרות להכחיש). לכן מומלץ לפנות לבית הדין או לבורר מוסכם, כדי שתגיעו למיצוי הדין, וחס ושלום לא תכשל בעושק.
מקורות:
לגבי חיוב בדברים ללא קנין, בפרט שהחיוב הוא מותנה ראה שו"ע חו"מ סי' מ' סעי' א' ובש"ך.
