אני משתדל מאוד להימנע מחשש גזל, ורציתי לשאול כמה שאלות בנושא חשש גזל ממקום העבודה:
אני לא רוצה לגזול את המעסיק שלי אז בעבודה אני משתדל להיות כל הזמן בתנועה ולעשות דברים ולסדר ושלא יהיה לי רגע פנוי בבטלה. העניין הוא שזה נורא שוחק וקשה. רב האנשים עסוקים בעבודה רב הזמן אבל בין לבין גם מדברים אחד עם השני מספר דקות, צוחקים, עושים מספר פעולות להתרווח וכד'. רציתי לדעת עד כמה אני חייב להשתדל ע"מ לא להיכנס לחשש גזל חלילה? מה הגדר בו אני יכול להתנהג בצורה סבירה וגם להנות ולהרגיש טוב עם העבודה שלי ללא חשש מתמיד מגזל?
ועל מקקרה ספציפי בו דורשים ממני כל הזמן לעשות דברים בלי לנוח לרגע אבל זה נורא שוחק האם גם אז אני חייב, או שאפר לעבוד רגוע ובקצב שלי בלי לחץ וכד'?
דבר שני- בעבודה שלנו יש לנו שעה הפסקה במצטבר (רבע שעה בבוקר,חצי שעה בצהריים ורבע שעה בערב) מורידים לנו מהמשכורת שעה שלמה. הדרישה ממני היא לצאת להפסקה לדוגמא ב12 ולחזור להיות שם כבר ב12 וחצי. אבל חשבתי ככה- לי מורידים שעה מהמשכורת, אז האם שאני בהפסקה אני יכול להישאר את כל החצי שעה לדוגמא עד 12 וחצי ורק אז לחזור לעבוד? כלומר לא לוותר על הכמה דק' שהולכות לי בחזרה לעבוד כדי להספיק להתחיל כבר לעבוד ב12 וחצי. מה הדין?
תשובה:
שלום רב,
אכן מאוד חשוב שתמשיך לנהוג בדרכך להימנע מביטול זמן בעבודה כדי לא להיכשל מגזל.
בשו"ע חו"מ סוף סי' שלז מובא שיש להימנע ככל האפשר מביטול זמן בעבודה ושהנזהר בכך מובטח לו שיזכה לעשירות.
אני מצטט לשון השו"ע: "מוזהר הפועל שלא יבטל מעט כאן ומעט כאן, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן, שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה; וכן חייב לעבוד בכל כחו, שהרי יעקב הצדיק אמר: כי בכל כחי עבדתי את אביכן (בראשית לא, ו); לפיכך נטל שכרו אף בעולם הזה, שנאמר: ויפרוץ האיש מאד מאד".
בדרך כלל המנהג קובע בכל הקשור לעובד ומעביד (עיין שו"ע חו"מ סי' שלא). עם זאת, על אף שרוב העובדים אכן אינם נוהגים כן ולמעביד אין אפשרות לשנות את מנהגם, קשה לראות בכך כמנהג, אם זה נעשה שלא כדין ומבלי שתהיה למעביד יכולת להתנגד. ולכן קשה להתיר, אפילו לא מצד שורת הדין, לבזבז זמן בעבודה או לחזור באיחור לאחר ההפסקה.
אם הנך מרגיש שחיקה בעבודה, רצוי להיפגש עם מנהל העבודה ולהסביר לו שהנך מתאמץ מעבר למקובל ולבקש להתחשב בך.
בהצלחה
בעבודה ממוצעת, האם ניתן להניח שדיבור של מספר דקות ושאילות שלום והתעסקות בעיניינים אישיים למספר דקות לפעמים הם בגדר המנהג?הרי חשוב למעביד שהעובדים ירגישו גם טוב בעבודה ולא יחושו מתוסכלים ואם לא יאפשר את זה הרי רובם יהיו שחוקים, השאלה האם ניתן לסמוך על זה כמנהג ולנהוג כך?כמובן שעיקר ההתעסקות תהיה בעבודה אך למספר רגעים פה ומספר רגעים שם כדי לא להיות לחוץ מידי בעבודה.
בגמ' תענית דף כג ע"ב מובא על צדיק בשם אבא חלקיה שהיה נמנע מלהשיב שלום כאשר הוא היה באמצע עבודה. ברור שהנהגה זו היא לפנים משורת הדין וממידת חסידות. אבל היות והגדר בין דברים האסורים מן הדין ובין דברים האסורים ממידת חסידות אינו כל כך ברור, עדיף לברר אצל המעסיק.
השאר תגובה