שלום רב,
יצאתי עם בחור כ-4 שנים. לאחר שיצאנו תקופה ארוכה(מעל שנה) קיימנו יחסים. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי.
קרה מצב שהתווכחנו ונפרדנו, עברו כמה חודשים, ניסיתי לחזור אליו ולהסביר לו גם את המצב שמה שעברנו לפניי חתונה זה חמור מאוד ועכשיו הוא ממשיך הלאה ולטענתו החזרה שלנו היא מקרה אבוד.
נותרתי פגועה, מרגישה שיש לי חותם ושהכל היה לשווא. ציפיתי ותמיד חשבתי שנתחתן.
כרגע המצב הוא שאני צריכה להמשיך הלאה ולנסות להכיר אחרים. מה עליי לעשות, האם לספר? אם כן באיזה שלב,והאם זה יכול להוות סיכון להמשך הקשר?
חשוב לי לציין שאני בחורה דתיה מבית ומחפשת גם בחור דתי.
ואיזו תפילה עליי להגיד כדי להביע חטאה עמוקה על העניין הזה.
תודה רבה,
בשורות טובות !!
תשובה:
שלום רב,
אם את מוחזקת כנערה דתיה, כלומר את מוחזקת כבתולה, יש בעיה שלא לספר את העובדה שאת כבר לא כזו. את לא חייבת לספר את זה מיד, את יכולה להמתין ולספר זאת רק סמוך לחתונה אם את מרגישה יותר בנוח. אבל לא לספר בכלל זה קצת בעיה.
לשאלתך איזה תפילה עלייך לומר, אני רוצה לומר לך, כי העיקר אינו תפילה. עיקרי התשובה כפי שהובאו ברמב"ם הוא חרטה, – עלייך להפנים את חומרת המעשה (זנות, ואיסור נדה), ולהתחרט באמת על המעשה. וידוי – להתודות לפני הקב"ה על המעשה. וקבלה לעתיד – קבלה על עצמך שלא תחזרי על מעשה זה. ומסביר הרמב"ם עד שיודע תעלומות (- כלומר הקב"ה) יוכל להעיד שאכן לא תחזרי למעשה זה! זה לא דבר פשוט, להגיע למצב שהקב"ה יוכל להעיד שא תחזירי למצב הזה. לעניות דעתי, אם תקבלי על עצמך להתחזק יותר בענייני צניעות, אני מבין שזה יועיל הרבה הן תשובה והן עתידך.
הרבה הצלחה
מקורות:
לרב
אני מבינה מהתשובה שבנות שהן חוזרות בתשובה בניגוד לדתיות מבית לא צריכות לספר כי הן לא מוחזקות כבתולות בהכרח
נכון?
אמת ויציב
השאר תגובה