לפני כשנה העמדנו את דירתנו למכירה ואח"כ הקפאינו לזמן קצר את המכירה עד שהמוכר שלנו, יצליח לקנות לעצמו דירה חדשה, לאחר שקבלנו אישור מהמוכר שלנו שהוא מוכן לצאת מדירתו חידשנו את פרסום המכירה.
אשתי פנתה בתום לב לשכנה בבנין הנמצאת איתה ביחסי שכנות קרובים מאוד (עזרה הדדית ושיחות לפעמים אף מאוד אישיות) בהאי לישנא: "מי זה שרצה בשעתו לקנות ממכם את הדירה?" והשכנה ענתה: "זה פלוני (שם משפחתו) מחנות פלונית (חנות ידועה בשכונתנו)".
יצרנו עם החנות קשר ונמסר לנו שלא הם מחפשים, אלא בנם וכלתם שגרים אף הם בשכונה, מחפשים דירה בשכונה, אחרי שיצרנו איתם קשר התברר שהם כבר יצרו איתנו בעבר קשר אבל בגלל שהקפאנו את המכירה חשבו להמשיך בינתיים לחפש ובמקביל לחכות לרגע שדירתנו שוב תפורסם.
ברור לנו וגם לקונים שלנו שיצירת הקשר בינינו הייתה קוראת, גם ללא עזרת השכנה, תוך ימים ספורים, מכיוון שפרסמנו בעיתון חינמי (יתד של יום ג ויום ו), שכל מי שמחפש דירה מעיין בו, (הקונים מעידים שעקבו בעיתון זה ספציפית) וכן בכניסה לבתי כנסיות ושטיבל השכונתי, וכן היה בדעתי לשים שלט על מרפסת הפונה לחזית הרחוב.
אחרי כשבועיים התענינה השכנה אם "סגרנו" ואז אמרה:"מגיע לנו תווך".
(אני חייב לציין שמערכת היחסים הייתה כעשרים שנה כ"כ לא "עסקית" וגם לא ידענו ששיחת חברות תמימה עלולה להוליד "דרישה" עד שאשתי חשבה שזה נאמר בהלצה ידידותית, אח"כ כשראינו שהיא מתכוונת לדבריה הדבר היכה אותנו בתדהמה וגרם לנו לתחושה של "בגידה" וכעס.
למרות ששאלתי בעבר שני דיינים מה הדין שפטרו אותנו (אחד ענה זר פרחים אולי מגיע להם והדיין השני דייק בלשון השאלה של אשתיו וטען שלא מגיע להם כלום) ולמרות שלכאורה העניין נסגר כבר ע"י שכן נכבד שתווך בננו, ואח"כ שיחות פיוס בין שתי הנשים ולפנים משורת הדין הם קיבלו מאתנו מתנה נכבדת מאוד לבר מצווה של הבן בשווי של כ 700 ש"ח
עדיין יש להם קפידה
אני מבקש לדעת אם יש יסוד לקפידה ואם כן מדוע?
וגם אם לא, מדוע לא? (כדי שאנסה להסביר להם את הענין)
תשובה:
שלום רב,
סליחה על האיחור במתן התשובה
ברור שאין שום מקום לקפידה ואינכם צריכים לחשוש ממנו כלל.
מקורות:
גם לתרעומות צריך להיות בסיס הלכתי, כפי שמוכח בב"מ פרק השוכר את האומנים כמה פעמים. במקרה זה המוכר התפשר מעל ומעבר ממה שהיה חייב על פי דין.
