יעקב ורחל חפשו שידוך לבנם, השכנה, אליה כלל לא פנו, מיוזמתה ובארשת של טוב לב הציעה להם את אחייניתה.
כאשר נסגר השידוך הציעו לה מתנה בסך 500 ש"ח, אך זו רוצה 5000ש"ח. להפתעתם הגמורה היא גם רוצה ללכת לבית דין על מנת לאלצם לשלם לה.
מצחיק אך לאותה משפחה בדיוק, נמסר מידע לא ע"י איש תיווך, לגבי דירה להשכרה, וכעת הלה רוצה שישלמו לו דמי תיווך, האם יש מקום לאלצם?
תשובה:
אכן שניהם צודקים. לשכינה שהציעה את אחייניתה מגיע דמי שדכנות מלאים (אם לא היו מעורבים שדכנים נוספים) ולזה שנתן מידע על דירה מגיע דמי תיווך. גם אם המשפחה לא חשבה שהיא תצטרך לשלם דמי שדכנות ודמי תיווך, מכל מקום בפועל הם נהנו ואלו שסיפקו להם את ההנאה לא התכוונו לעבוד חינם.
אינני יודע כמה נהוג היום לשלם לשדכן. על ההלכה יש לשלם את המחיר הזול ביותר הקיים במגזר זה.
מקורות:
עיין שו"ת הליכות ישראל סי' כז.
לעניין גובה התשלום כשלא היה סיכום עיין שו"ע חו"מ סי' שלב סעיף א וברמ"א שם סעיף ד.
זכור לי שיש הסוברים שבמקום שהאדם לא התכוון להשתמש במתווך, יכול לטעון 'קים לי' כהסוברים שאין חובה לשלם בכהאי גוונא למתווך.
לא ידוע לי על שיטות הסוברות כך.
ראיתי את זה פעם בספר 'משובב נתיבות' שיצא לאור ע"י ספריית ליבוביץ, שבסופו צירפו קונטרס ארוך בעניין זה. וזו הייתה מסקנת הדברים.
ראה בקישור זה באתר אוצר החכמה
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?6314&page=3
אני לא מנוי באוצר החכמה. בכל מקרה מהכותרת "בירור הלכה בענין מתווך שלא ברשות אם נוטל מדין יורד", אני מבין שסיבת הפטור אינו בגלל שהנהנה לא ידע שיחייבו אותו בתשלום, אלא בגלל שהוא לא הזמין שירותי תיווך והמתווך עבד מיוזמתו. כאמור לא ראיתי את המאמר, אבל הדעה המקובלת בכל בתי דינים היא כדעת הגר"א בחו"מ סוף סי' פז שחייבים לשלם מדין יורד.
בס"ד
זה ספר נפוץ בהרבה בתי כנסת.
מתבאר שם שאמנם כדברי כ"ת שפוסקים שחייבים לשלם מדין יורד, אך עדיין ניתנת זכות לבעל הדין לטעון 'קים לי' , כלומר שהשיטה שסוברת שפטור מלשלם מדין יורד, מספיק חזקה כדי שיוכל לטעון עליה 'קים לי'.
לגופו של עניין לא מסתבר לאלץ את הנהנה לשלם דמי תיווך שלפעמים מגיע לסכום של עשרות אלפי שקלים, (2-3 % מהעיסקה), בזמן שרוב הקונים ומוכרים דירות עובדים ללא תיווך, ומשיגים מהר קונה, אם לא שמדובר באדם שאינו גר באזור הנכס ומתקשה למוכרו / לקנותו, או בנכס בעייתי.
בנוגע לדמי שדכנות, בציבור כמו הציבור החרדי שמקובל להשתדך רק באמצעות שדכן, ולא מהכרות, וודאי שיחשב הדבר שאין אפשרות לבצעו בלי שירותי תיווך-שדכנות.
אך בציבור הדת"ל האם לכאורה יהיה הדין שונה, כי השידוכים מגיעים מהכרות, וגם הטובים ששומרים עצמם, אם לא הכירו בעצמם אז חבר /קרוב /ידיד הכיר להם משהי/ו, ולא מקובל לגבות על כך תשלום, כי את ההמשך של השידוך מגלגלים הזוג בעצמם ללא עזרה מהשדכן.
האם יוכל השדכן לגבות תשלום על כך ?
הדין הוא שאם יש מחלוקת הפוסקים ורוב הדיינים נוהגים לפסוק לפי שיטה מסוימת, יש לפסוק לפי שיטה זו גם להוציא ואין המוחזק יכול לטעון 'קים לי'. עיין שו"ע חו"מ סי' כה סעיף ב.
אכן כך, אם במקרים אלו לא היה משתלם לשכור את שירותיו של מתווך או שדכן ולא נגרם לו הנאה השווה כסף זה, מסתבר שלא יצטרך לשלם יותר מהראוי לפי הנאתו, אולם הוא יצטרך להוכיח זאת וכדין הטוען כנגד המנהג או שלא ידע מהמנהג.
הוזכרה כאן פעם דעתו של הרב שפרן שהרבה דברים בדיני ממונות נקבעים לפי החוק, מה אם כן יהיה הדין במתווך ללא רשיון שמצד החוק אסור לעסוק בתיווך, האם יצטרך לשלם לו מדין יורד או נהנה ?
לגבי תיווך נהוג בבתי הדין שלא לפסוק לפי החוק, וכך גם דעת הגר"מ שפרן שליט"א, עיין בקובץ הישר והטוב ח"ה עמוד יט והלאה.
יש לציין שאף במערכת המשפט האזרחית יש המתנגדים לחוק המתווכים וטוענים שהוא נוגד את חוק עשיית עושר ולא במשפט וישנם שופטים אשר אינם מקפידים כל כך שיתקיימו כל דרישות החוק.
תודה על כל התגובות, ברשותכם רציתי עוד לשאול:
א. האם מה שמקובל להוסיף במודעות למכירה / להשכרה: 'לל"ת', דהיינו 'ללא תיווך', יועיל נגד תביעת המתווך שלא יהא צורך לשלם לו על התיווך.
ב. אם בן אדם מתקשר לברר על קניית דירה ובא לראותה כאילו לעצמו, ואחר כך מתברר שהוא מתווך ודורש דמי תיווך, האם מגיע לו ?
א. אם המתווך כתב 'ללא תיווך' אין חיוב לשלם לו ואין המתווך יכול לטעון 'משטה הייתי בך'. עיין עלון המשפט גליון 34 עמוד ד. אם המוכר כתב כן, הרי זה אומר שלקונה המגיע דרך פרסום זה לא יעלה דמי תיווך, אבל לא שלמוכר לא יעלה.
ב. אם בכל זאת הביא הנאה מגיע לו דמי תיווך. העובדה שהמתווך הגיע בערמה מוכיח רק שלא היה סיכום על דמי תיווך, שאם הצד השני היה מסכים לא היה צריך לבוא בערמה, אבל עם כל זאת המתווך לא וויתר ומגיע לו כיורד.
ואם יטען המוכר שהמתווך לא רק שלא הביא לו הנאה אלא שעוד הכעיס אותו וקומם אותו בכך שנדחף לעסק שלא שלו, ולא היה מעוניין לשתף אחרים בענייניו, ואין לו הנאה כלל בגלל שמפסיד כסף רב מהתשלום למתווך.
לכאורה הנאה ואי הנאה תלויות ברווחים כלכליים וכדו' ולא בכעס ונקמה.
האם בן אדם לא יכול לגלות דעתו מראש שאינו מעוניין במתווך? האם מתווך יכול לכפות את עצמו? האם אכן דין 'יורד' כל כך חזק שאין אפשרות בחירה לנהנה לבחור מי יהנה אותו?
יש לו אפשרות שלא למכור לקונה שהמתווך הביא ולא לקנות דירה שהמתווך הביא, אבל אין לו אפשרות ליהנות מעבודת המתווך ולא לשלם לו.
ואם רק לאחר השלמת העסקה התברר שידו של המתווך במעל ?
האם אפשר להתנות מראש לפני ביצוע העסקה, שהיא תקפה רק אם אין תיווך בעסק ?
ודאי שאפשר להתנות. כל תנאי שבממון קיים. אבל יש צורך להתנות בתנאי כפול בתחילת ההסכם "אם אין חוב של תיווך בעסקה העסקה קיימת ואם יש חוב העסקה בטלה". עיין בנתיבות סי' רז סק"א שבקרקע יש צורך בתנאי כפול.
גם מי שלא יתנה בתנאי כפול וממילא העסקה לא תתבטל, סביר להניח שעצם הרצון להתנות ישמש כהוכחה שהעסקה לא שווה לו אם הוא יתחייב לשלם תיווך וממילא לא ניתן לחייב אותו אם אינו נהנה מקיום העסקה והיה מעדיף שהיא תתבטל.
השאר תגובה