בס"ד
ענין ההשגחה בנושא הפוריות כבר קיים למעלה מ25 שנה. במאמר שלפנינו ננסה לבדוק האם אכן עפ"י הדין יש צורך בהשגחה זו או לא. נדגיש, כי לא באנו כאן לפסוק הלכה, אלא לנסות למצות את הסוגיא, ולעורר את לב המעיין.
למעשה, כיום זוג הנזקק להפריה חוץ גופית, המצב הוא כך: הבעל מביא את הזרע, הזרע עובר תהליך כלשהו, נכנס למבחנה עם מדבקה ובו שמו של הבעל. האשה נכנסת לחדר ניתוח, בו שואבים לה את הביציות, ומכניסים את זה לתוך כעין צלוחית, שוב, עם מדבקה ובה שמה של האשה, אח"כ מכניסים את הזרע של הבעל ביחד עם הביציות כדי להניח אותם בתוך אינקובאטור עד למחרת.
הוראות המעבדה בכדי למנוע טעויות הם, שיש לקרוא בקול את שם הבעל והאשה, וכן כי שני אנשים מעובדי המעבדה, ישימו לב בשעה שמערבים את הזרע עם הביציות.
באינקובאטור מניחים את המבחנות של כל הזוגות שהגיעו באותו יום, וממתינים למחרת כשהביציות יופרו, אח"כ מזמינים את בני הזוג בכדי להזריק בגוף האשה.
כשבני הזוג מזמינים השגחה, תפקידה של המשגיחה הוא לעקוב שאכן הזרע של הבעל מוכנס לתוך מבחנה עם שם המדבקה המתאים, ואח"כ שהמערבים את הזרע עם הביציות לעקוב שאכן שאין טעות, ולאחר מכן כשמכניסים את הזרע לתוך האינקובאטור, ישנו תא מיוחד עבור המבחנות שעליהן הזוגות ביקשו השגחה, כשהגישה לתא הזה הוא ע"י המשגיחה.
א
למעשה, כל הענין נראה תמוה, במקרים דומים כשהשאלות הן חמורות יותר, כמו פיקוח נפש לא מצאנו שלא סמכו על מערכות בתי החולים והמעבדות השונות והצריכו השגחה נוספת. כגון בבדיקות שונות עבור החולה שעפ"י בדיקות אלו מקבלים הרופאים החלטות לכאן ולכאן, וברור איפה, כי ישנם גם החלטות שהן עבור החולים השונים הרות גורל. ותמיד סמכו על הרופאים ועל המעבדות או משום שאומן שלא מרעיה אומנותיה וכיוצא בזה או מטעם אחר.
בבואנו לעסוק בשאלה זו תחילה צריכים אנו להגדיר את שורש השאלה. כמובן שיש בשאלה זו הרבה נפק"מ הן לענין כיבוד אב, פדיון הבן, הן לענין ירושה – ממונות, והן לענין דבר שבערוה. אלא שברור כי כל אלו הן השלכות לשאלה השורשית, מהו יחוסו של הולד, ולאחר קביעת יחוסו כל ההשלכות הנ"ל יגררו אחרי ההכרעה על יחוסו. א"כ השאלה איפא היא לענין יוחסין.
מבואר בקידושין עט,ב: "תנו רבנן אשה נשאתי במדינת הים, מביא ראיה על האשה וא"צ להביא ראיה על הבנים, ומביא ראיה על הגדולים ואין צריך להביא ראיה על הקטנים. בד"א באשה אחת, אבל בשתי נשים מביא ראיה על האשה ועל הבנים, על הגדולים ועל הקטנים. אמר ר"ל לא שנו אלא בקדשי הגבול, אבל ביוחסין לא, ורבי יוחנן אמר אפילו ביוחסין. ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מלקין על החזקות סוקלין ושורפין על החזקות ואין שורפין תרומה על החזקות". א"כ מבואר כי לענין יוחסין צריכים בירור חזק כמו לענין נפשות. וראה בשו"ת דברי מלכיאל (ח"א סי' עה) שכתב ד' דרגות בענין הוחזק, וציין, כי לענין יוחסין מועיל בירור באופן של סוקלין וכו' דהיינו כמו לנפשות.
ראיתי במאמר של ידידי הגרע"י טולידאנו שליט"א (ראה כאן) שדן בענין זה, ורצה לדמות ל"ג' נשים שילדו בבת אחת, אשת כהן ולוי וישראל וממזר, נאמנת החיה לומר זה הבן כהן הוא או לוי או ממזר מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעים יחוסם" (אבה"ע סי' ד' סעי' לה).
עכ"פ אם משום סוגיא זו יתכן שיש מקום לומר כי ודאי צריכים השגחה בטיפולי הפוריות, שהרי כתב הר"ן שם (קידושין לא,א) "ולא מדינא, אלא דהימנוה רבנן לפי שעל הרוב אי אפשר בענין אחר". אמנם ברמב"ם (פט"ו מאיס"ב ה"ב) מבואר כי נאמנותה הוא משום שאין זה נגד חזקה. אך לא ברור אם לפי הרמב"ם מעיקר הדין יש לה נאמנות גם כשאין זה נגד חזקה. ואכמ"ל. והר"ן עצמו כתב שם (ל,ב) כי נאמנותה הוא משום שאין זה אלא גילוי מילתא בעלמא, הרי ודאי שלא התכוין לסתור את דבריו שכתב שהוא רק מעיקר הדין אין לה נאמנות. אלא ודאי כוונתו רק להגדיר את תקנת חכמים בזה שהאמינה לה. וכך לכאורה יש לפרש את דברי הרמב"ם.
ולפי"ז, בענין פוריות יש מקום לומר כי חזרנו לעיקר הדין שאין לעוסקים בזה נאמנות מיוחדת מתקנת חכמים, שהרי ניתן להשגיח עליהם. ואינו דומה כלל לארבע נשים שילדו בבית אחד, שאיתרע ונתערבו הילדים.
אדרבה מסוגיא זו אנו למדים כי מעיקר הדין כל ענייני היחס של הילד גם כשהשאלה היא לא אם הוא כשר או פסול, אלא אפילו כשהשאלה היא האם הוא בנו של פלוני או של אלמוני אין בו נאמנות לאדם מדין ע"א נאמן באיסורין, שהרי מבואר שם כי החיה נאמנת גם לומר זה כהן וזה לוי, זאת אומרת שאין היא נאמנת רק לומר זה ממזר וזה כשר, אלא גם לומר זה בנו של זו וזה בנו של זו, וגם זה אינו מעיקר הדין כמבואר בר"ן. הרי שלענין יוחסין צריכים אין די בע"א, וצריכים לשני עדים.
עוד הביא שם ידידי שם תשובה מהגר"מ שטרנבוך שליט"א שכתב לדמות ליבמות לט שם מדובר בספק אם המיבם הוא אכן אחיו של המת, שאין זה אלא גילוי מילתא בעלמא, ולכן אשה גם נאמנת. וכן הוא באבה"ע סי' קכ סעי' ג' בענין שם המגרש והמתגרשת כיון שאין זה אלא לגילוי מילתא בעלמא די בע"א ואשה גם נאמנת.
אמנם לכאו' אין זה דומא כלל לסוגיות הנ"ל, הסוגיות הנ"ל עוסקות במקום שנופל לנו איזה ספק, האם תינוק זה בנו של פלוני או של אלמוני, ולכן צריכים לעדות. ובאמת בכה"ג אם התערבו המבחנות לכאורה לא יועיל עדות ע"א, ומה שמועיל במקום שאין זה אלא גילוי מילתא בעלמא כנ"ל זה רק במקום שמעיקר הדין א"צ כלל לעדותן כמש"כ בפת"ש שם (סי' קכ ס"ק ). אבל במקום שאנו צריכים מעיקר הדין לעדות, מנין לנו שיועיל עדות ע"א.
אלא שבשאלה זו העומדת לפנינו אין לנו כל צורך בעדותם של עובדי המעבדה או הרופאים. כל מה שהם מתבקשים הוא רק שלא לקלקל במזיד, זאת אומרת לא להחליף או לא לערב עם זרע של מישהו אחר, א"כ השאלה היא רק אם אנו חושדים בהם שיקלקלו או לא. זאת אומרת האם שייך כאן או האם מספיק בזה חזקה אומן לא מרעי אומנותיה.
ב
הנה, חזקה זו שאומן לא מרעי אומנותיה מצינו בש"ס בכמה מקומות, מנחות מג,א הלוקח טלית מצוייצת מן הגוי, אם הוא תגר כשרה משום חזקה לא מרעי אומנותיה ומסתמא קנה את זה מיהודי שעשה את זה לשמה. וכן בגיטין ט,ב שטרות העולים הערכאות של עכו"ם כשרים משום חזקה לא מרעי נפשיהו, ובחולין צז,א לגבי כפילא שטועם נאמן להעיד משום חזקה לא מרעי אומנותיה כמש"כ התוס' שם (ד"ה סמכינן).
וכן ביו"ד (קי"ד סעי' ה'): "יין רימונים שמוכרים לרפואה מותר ללקחו מהתגר אפילו שלא מהחבית אע"פ שדמיו יקרים מהיין משום דכיון דאית ביה קפידא לא מרע נפשיה". והוסיף הרמ"א: "וכן כל דבר שקונים מן האומן דלא מרע נפשיה".
עי' מג"א (סי' כ' סק"א) שהקשה, איך אנו מאמינים להם לענין ציצית, הרי ברור כי אם גוי יביא לנו בשר ויאמר כי הוא כשר, בודאי שלא נאמין לו. לכן אומר המג"א כי רק בטלית מצוייצת האמינו לו משום שאין דרך העכו"ם לעשות ציציות, אבל בשאר דברים תלוי אם זה נחשב לזיוף גם אצל הגוי כמו ביין רימונים שאסור להם לרמות בזה אז התגר נאמן, אבל אם אצל הגוי אין זה נחשב לזיוף כמו בבשר שאין הבדל אצלם בין בשר כשר לבשר נבילה בזה אינו נאמן.
ובנוב"י (תניינא או"ח סי' עב) כתב על קושיית המג"א: "ועוד אני אומר דאמירתו של כותי בשום פעם אינו מועיל ואין בזה חילוק בין תגר להדיוט, והגע בעצמך הרי בשום איסור אין כותי חשוד שיעשה דבר שאין לו הנאה או תועלת ממנו ויעשה רק להכשיל זה אינו חשוד שום כותי ואעפ"כ אין הכותי נאמן להעיד לאשה שמת בעלה ולא משום שאנו חושדין אותו שאומר שמת בעלה כדי להכשילה דבודאי אינו מכוין להכשיל בדבר שאין לו תועלת והנאה מזה. אלא שאע"פ שאינו מכוין להכשיל אין אנו יכולים לסמוך על דבריו".
"ואמנם בדבר שיש לו הנאה הוא חשוד שעושה מעשה להכשיל ולא בשביל המכשול הוא עושה אבל הוא עושה להנאתו. וכל זה בכותי הדיוט אבל בכותי תגר אפילו במה שיש לו הנאה אינו חשוד שיעשה מעשה זיוף להנאתו כי לא מרע נפשיה בעסק מקח וממכר כיון שהוא תגר. אבל בדבר שאין בו מעשה אלא שצריך להאמינו על דבורו אף שאינו חשוד לזייף מ"מ דבורו לאו כלום הוא. ולכן בבגד מצוייץ שאם אתה אומר שמשקר במה שאומר שקנאו מישראל צריך אתה לחשדו שהוא עשה ציצית בבגד כדי לרמות ולמכור לישראל שהרי הכותי עצמו אינו צריך לציצית וכיון שהוא תגר לא חשדינן ליה שיעשה זיוף. אבל בשר שביד נכרי אפילו הוא תגר מ"מ אטו הנכרי אינו צריך בשר הלא הוא ג"כ צריך לבשר כישראל ואין כאן שום מעשה זיוף וצריכין אנו לסמוך על דבורו שאומר שקנאו מישראל ודבורו של כותי לא מהני אפילו הוא תגר".
וראה עוד בפרמ"ג (סי' רנג במש"ז סקי"ח) שכתב: "והנה ביו"ד סי' שב בש"ך אות ד' דאומן לא מרעי אומנותיה בדבר שיכול לעמוד עליו, הא אין יכול לעמוד על הבירור אף אומן אסור, אם לא תכלת ויין רימונים דקפדי טובא, וכל משא ומתן שלו בזה יפסיד הרבה וכו'. וקפילא ג"כ אפשר לעמוד עליו לא מרעי אומנותיה, ומשמע גם בלא מפסיד כל אומנותיה בכך".
נמצא, שבנד"ד גם אם ענין היוחסין הוא דבר שצריך לעדות, ואז ודאי שאין הרופא נאמן משם שחזקה לא מרעי אומנותיה אינו יכול לבוא במקום שצריך לעדות כמש"כ בנוב"י. אבל כל זה הוא רק במקום ספק כגון בארבע נשים שילדו ונתערבו הולדות. אבל בנד"ד אין לנו כל ספק שהרי הזרע והביצית נכנסים למבחנה עם מס' ושם וכו', וכל מה שהרופא ועובדי המעבדה נדרשים לעשות זה רק שלא להחליף או להוסיף מזרע אחר. ומאחר שכיום אין לו כל ענין להחליף, אדרבה יש לו ענין גדול להזהר מאד שאפילו בטעות לא יוחלפו שהרי ניתן לגלות את זה אם יפול איזה חשד אצל בני הזוג. ויערכו בדיקות גנטיות, ואם יתפס הרופא על כיוצא בזה אפילו בשגגה הנזק שלו הוא גדול מנשוא, לכן אין ספק כי די בחזקה זו שלא מרעי אומנותיה לסמוך ע"ז גם לענין יוחסין.
יתרה מזו, אם היינו צריכים לעדותו של הרופא או עובד המעבדה לא היה מועיל גם חזקה דלא מרעי אומנותיה. כי חזקה זו לא נאמרה אלא רק באיסורין שמועיל ע"א, אבל בדבר שצריכים לדין עדות, דהיינו לשני עדים, לא שייך שיבוא אדם שהוא פסול לעדות ונאמר שהוא כשר לעדות כי ודאי אינו משקר משום שיש לו חזקה וכו', שהרי גם משה רבינו שאינו נופל בנאמנותו מהאדם שיש לו חזקה לא מרעי אומנותיה ובכל זאת בדבר שצריכים לעדות אינו נאמן כלל. (ומה שמצינו חזקה זו בגיטין ט,ב לגבי נאמנותם של הערכאות גם בממונות עיי"ש בתוס' ובר"ן שאין זה אלא מתקנת חכמים ולא מעיקר הדין, ואדרבה, משם ראיה כי בדבר שצריכים לשני עדים לא יועיל חזקה זו).
ולכן לא מצינו חזקה זו אלא רק בדיני איסורין שבירור בזה אינו דין "עדות" אלא דין "נאמנות" לכן יכולים אנו להאמין לאדם שאינו נאמן בדרך כלל, אם יש לו חזקה לא מרעי אומנותיה
ומה שאנו סומכים על חזקה זו בענייני יוחסין בשאלה דידן, אין אלא משום שאין לנו כלל ענין לדין "עדות" וגם לא לגילוי מילתא, אלא אנו צריכים לחזקה זו רק לסמוך עליהם שלא זייפו. וראה בשו"ת ברכת יוסף (אבה"ע סי' פו) שדן להאמין לעובדי הדואר שלא זייפו גם שנשלח בדואר, למרות שודאי זה דבר שבערוה, ואם זה נשלח ע"י גוי.
נמצא כי ברור אפוא שמעיקר הדין כיום ודאי שאין צריך כלל שמירה בכל ענייני הפוריות.
ג
ומה שכתבו הפוסקים שצריך שמירה לענ"ד זה היה רק בעבר, כפי שהוזכר לעיל שעדיין לא היו בדיקות גנטיות (D.N.A), או לכה"פ זה לא היה כ"כ מצוי כפי שמצוי היום, ולא היה אפשרות לבדוק את זה אם נעשה כאן איזה החלפה או עירבוב, וגם לרופאים אז היה ענין לעשות זאת. משא"כ בזמנינו. וגם אם יש שכתבו על שמירה זו גם בשנים האחרונות, אין זה אלא שנגררו אחרי הפוסקים הקדומים יותר שהזכירו ענין זה.
ראה בקובץ נועם (כרך א' עמוד רלה) שכתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: "ומסתבר שהולד מתייחס לבעל הזרע, וחשיב כבנו לכל דבר, והוא בנו ודאי ולא ספק, אם נעשה ע"י רופא נאמן, אך נכון יותר להקפיד לא לעשותה אלא בפני שנים" תשובה זו נדפסה לפני כ 55 שנה, השנת תשי"ח שאז כאמור המצב היה שונה. וכפי שכתב באגר"מ (אבה"ע ח"א סי' עא) "נתאחרתי להשיב משום שרציתי לחקור הדבר אצל רופאים מומחים וכפי שנודעתי ע"י חתני הרה"ג ר' משה דוד טענדלער שליט"א מה שמוסיפים לזרע של איש זה מזרע איש אחר שקוראים בוסטער הוא רק ענין רמאות להשקיט רוח בעל האשה שיחשוב שהולד הוא גם מזרע שלו והוא אביו אבל באמת אינו כלום". (תשובה זו גם היא לפני יותר מ50 שנה, בשנת תשי"ט).
כיוצא בזה הובא בקובץ "המאור" תשרי תשכ"ה בשם הגרי"א הענקין (עמוד 9) שהתנגד לכל הרעיון של שהרופאים נוהגים לערב בזרע אחר. כמו כן הזכיר זאת העורך שם (עמוד 11) כי גם הגר"מ פינשטיין כתב כי א"א לסמוך על הרופאים בענין. עוד הוזכר ענין הבדיקה בשו"ת יביע אומר (ח"ב אבה"ע סי' א' אות יג).
וראה בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו סי' מה) שהשיב לאחד הרופאים בביה"ח שערי צדק בתקופה שהמציאו את הרעיון של הפריה מלאכותית (התשובה היא משנת תשמ"א-תשמ"ב). וכתב בין שאר הסיבות שלו להתנגדות:
"ועתה אשאלה למר: איך אפשר לסמוך על הבטחתם של כאלה (גם אם לפנים ישתפו בועדתם איזה רב) שבהפרייה – במבחנה כן יפקחו שהפעולה תעשה אך ורק בביצית וזרע מבעל ואשה? הא שוא ושקר הבטחתם זאת, ומאן דעביד הא עביד הא, ובא זה רק כדי להבטיח את עצמם מסערה ציבורית ויהא זה בתוקף ובהקפדה לכל היותר עד שיורגש כי כבר הסתגלו אל כך והאדישות יקיף את רובו של הציבור ולא יוסיף לבלוש אחר הנעשה".
"ובאמת לפי השקפתם המסולפת מה נשתנה זה מזה? כשם שמתירים לעצמם זרע זר ברחם האשה כשהבעל עקר, כך יבואו אותו הדבר להתיר גם זרע זר במבחנה כאשר נוסף למה שהבעל עקר גם האשה יש לה מחסום בחצוצרה, ואז יוציאו ממנה הביצית ויכניסו אותה במבחנה יחד עם זרע של גבר אחר פורה. ובהפרייה במבחנה הרי פריצת הפיקוח הוא הרבה יותר קל מפריצת פיקוח בהזרעה מלאכותית בהיות והמבחנה נשארת בידיהם של המטפלים זמן ממושך". עכ"ל.
הרי שכולם דיברו על השגחה משום שאינם סומכים על הרופאים שלא יזייפו ויערבו או יחליפו. ולכן הנושא הזה שונה מכל נושא אחר, ששם אין כל חשש מיוחד בענין. אמנם כיום ברור שאין לרופא כל ענין להחליף את הזרע, להיפך, דבר זה נוגד לחלוטין את לאתיקה הרפואית, בפרט שמקום שיפול איזה חשד לבני הזוג הם יוכלו לערוך בדיקות גנטיות, או אז הרופא או עובדי המעבדה יהיו במצוקה גדולה גם אם זה היה רק בטעות, והדברים ברורים, א"כ מסיבה זו לכאורה אין כל צורך בהשגחה נוספת.
כיוצא בזה כתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א במכתב הנ"ל שהובא במאמר של ידידי הגרע"י טולידאנו: "ונראה דנדון דידן נמי נחשב כגילוי מילתא בעלמא, דודאי גם בלא השגחה שלנו דעתינו סומכת, וכמעט ברור לנו לגמרי שנעשה הכל כשורה, כיון דאם יתפסו שהרופא טעה והשתיל לגוף האשה ביצית של אשה אחרת, או שבמעבדה טעו ולא הפרו בביצית זרעו של בעל האשה שממנה שאבו הביצית, ישללו מהם לגמרי הרשיון לעסוק יותר ברפואה לעולם, ויפסידו פרנסתם לגמרי, ועוד יענישו בקנס גדול, לכן במעבדה והרופא נזהרים היטב לעשות הכל כשורה. ועוד, שזהו ג"כ מילתא דעבידא לאיגלויי דבזמנינו אפשר לגלות בבדיקות גנטיות מאיזה זרע וביצית נוצר, ולכן נזהרים היטב המעבדה והרופא שלא לרמות או לטעות, ואף שזהו דבר רחוק שילכו לעשות בדיקות גנטיות לולד לברר מיהו אביו ואמו, מ"מ כיון שיודעים שאם יתברר שטעה יפסיד לעולם מעמדו ופרנסתו לשמש כרופא, בודאי מפחד טובא אפי' מחשש רחוק שיתגלה שטעה, ולכן כ"ז שלא שמענו ערעור אנו מחזיקים הרופא שלא ירמה או יטעה, כיון שעבידא לאיגלויי".
אכן בשנת 2000 התקבל חוק בכנסת כי אין לערוך בדיקה גנטית במקום שיש חשש ממזרות ללא אישורו של נשיא בית הדין הגדול לערעורים. וידוע כי יש דעות בפוסקים כי גם בצורה מלאכותית (שלא ע"י ביאת איסור) יתכן שהילד שנולד יהיה ממזר, כמו שהאריך הגרש"ז אויערבאך בענין (מנחת שלמה==) ומצדד שלכה"פ הדבר ספק. מ"מ אין ספק שניתן ואפשר לערוך בדיקה כשרוצים, ואם יעלה חשד אצל בני הזוג אם משום מראה לילד או מכל סיבה שהיא שום דבר לא יעמוד בדרכם והם יוכלו לבצע את הבדיקה.
לכן ברור כי כל הנוגעים בדבר יחששו מאד לעשות איזה זיוף בענין ויתאמצו מאד כדי שדבר כזה לא יקרה אפילו לא בטעות. וא"כ חזרנו לזה שלכאורה כיום מעיקר הדין אין כל סיבה לקחת השגחה נוספת בעניינים אלו.
ד
סיפר לי הגר"מ שלזינגר שליט"א יו"ר אירגון "פרי חיים" כי לפני יותר מ20 שנה כשגילו בבלגיה את המיקרו מניפולציה (ICSI. יכולת הפריה מזירעון בודד). היה מארגן נסיעה לבלגיה של זוגות שהוצרכו להפריה כזו, לערוך הפריה זו אצל פרופ' Devroy. כל המאמצים שעשו כדי שיאפשרו להם להכנס למעבדה כדי לראות שלא מחליפים עם זרע של מישהו אחר עלו בתהו, ולא היתה כל אישור מצידם להכנס.
פנה אל הגרי"ש אלישיב זצ"ל בשאלה מה לעשות, ענה הגרי"ש כי יש לומר להם שמדי פעם האירגון ("פרי חיים") עורך בדיקה גנטית לבדוק את אמיתות ההפריה, ודי בזה כי יש להם חזקה לא מרעי אומנותיה והם יחששו לזייף. עוד הוסיף, כי גם לא היתה להם כל ענין לקחת ממישהו אחר, שהרי הרעיון הוא שניתן להפרות ע"י זירעון חי אחד בודד, א"כ בזרע אחד שבא לפניהם, יש לפחות כמה עשרות זירעונים חיים, א"כ למה להם לקחת ממישהו אחר?
אמנם שם מדובר בדיעבד כשאין אפשרות אחרת. אבל ברור כי כיום אין להם כל ענין להחליף עם משיהו אחר, וודאי שהם יחששו מאד אפילו אם יתחלף בטעות לכן מעיקר הדין אין כל צורך בהשגחה כפי שהוזכר לעיל מהגר"מ שטרנבוך שליט"א.
וגם החשש שיקרה טעות הוא רחוק לגמרי, בעולם הרפואה לאחר מיליוני הפריות שנעשו ידוע רק של שני מקרי טעות שקרו. (אמנם המדובר הוא רק בהפריות שהבשילו לכדי הריון) טעויות שלא הבשילו לכדי הריון לא ניתן לבדוק. אבל בכל אופן החשש הוא רחוק מאד, שהרי גם עובדי המעבדה נדרשים לסטנדרטים של כללים שירחיקו אותם כמה שאפשר מטעויות כפי שהוזכר לעיל. ובמה זכה נושא זה שלוקחים השגחה נוספת, מה שלא זכו שאר הבדיקות אם זה בדיקות דם, צילומים וכד' שגם הם עשויים להיות חשובים ביותר, על פיהם מחליטים על ניתוח וכד' טיפולים שיש בהם גם ענין של פיקוח נפש.
עוד סיפר לי הגר"מ שלזינגר כי לאחרונה במעבדה בבלגיה הכניסו לשימוש מערכת ממוחשבת הבודקת ומונעת טעויות. מערכת זו עובדת בצורה כזו: כשהבעל מביא את הזרע הוא מקבל קוד, והקוד מודבק על המבחנה, האשה גם היא מקבל קוד, וגם שם הקוד מודבק על המבחנה. בשלב שמערבים את הזרע עם הביציות, אם הקוד אינו מתאים, זה גורם לציפצוף במעבדה. גם לאחר מכן כשמזריקים את הזרע לגוף האשה, האשה יכולה לבדוק לפי הקוד שזה שייך לה. דבר זה חוסם הרמטית את האפשרויות לטעויות. וכאמור, האפשרות לזיוף במזיד אינה קיימת כיום.
