א. בענין ברכת חתנים, בב"י ריש סי' סב' ד"ה ומ"ש רבינו קודם' מביא מחלוקת הרמב"ם והר"ן, הרמב"ם בפ"י מהל' אישות ס"ל שברכת חתנים היא ברכת המצוות כיון שהיא ברכה למצות הנשואין, אבל הר"ן בפ"ק דפסחים ס"ל שהיא ברכת תפילה ושבח, ונלע"ד ברור שגם הרמב"ם מודה שברכת חתנים היא ברכת תפילה ושבח מזה שמברכים ברכת חתנים כל ז', ולמעשה כך טען הר"ן על הר"ם, והנה, לפי זה יש לעורר כמה ספיקות:
א)האם בברכת חתנים שבשעת החופה יודה הר"ן להר"ם שחשיב ברכת המצוות, וא"כ, יש להסתפק נמי אם הר"ן יסבור שבשעת החופה חשיב נמי ברכת המצוות ונמי ברכת תפילה ושבח?
ב)אי נימא שברכת חתנים היא ברכת תפילה ושבח, יוצא שהחובה לברך היא לא רק לחתנים אלא גם לציבור שרואים את החתן והכלה בשמחתם, [וראיה לכך' מדין שראיתי כתוב באחד מהאחרונים שאם אחד הלך לסעודה של ז' ימי המשתה של חתן מסויים ויצא משם לפני שברכו ברכת חתנם' ואח"כ הלך לסעודה אחרת של חתן אחר, שצריך לכוין בשומעו את ברכת החתנים של החתן השני לצאת י"ח מהחתן הראשון] א"כ יוצא מזה כמה דינם:
-על הציבור ליזהר מלענות ברוך הוא וברוך שמו דלא להוי הפסק.
-עלהציבור ליזהר לשמוע את כל הברכות מתחילה ועד סוף ובשלימותם.
-מי שהגיע לחופה או לאחת מהסעודות של ז' ימי המשתה אסור לו לצאת באמצע מבלי להמתין עד שיגמרו את כל הז' ברכות.
-יש להסתפק מאמתי בדיוק חל על הציבור את החובה לברך ברכת חתנים, [לע"ד הייתי אומר שבנשואין בעת החופה" החובה חלה מיד לאחר הקדושין דלפני כן עדיין לא חשיבי חתן וכלה, ובסעודת של שבעת ימי המשתה, נלע"ד דהחובה חלה מעת שמתחיל לסעוד עם החתן והכלה ורואה אותם בשמחתם.
תשובה:
"שאלת חכם חצי תשובה"
האחרונים האריכו בזה הרבה, ואולם פשוט הוא שאין חילוק בהגדרת הברכה אם המצוות או שבת בין ברכת חתנים שבשעת החופה לבין ברכתם בסעודה, וכפי שהרמב"ם לא חילק וכן הר"ן לא חילק בזה.
קובץ דרכי הוראה (קובץ ט פרק ג) נתבארו פרטי הדינים בזה.
ולמעשה יש לנהוג כך:
א) כל מי שמשתתף בסעודה זו בין אם הוא נמצא באותו החדר עם החתן או הכלה ובין אם נמצא בחדר אחר מחויב לברך.
ב) משום כך אסור למשתתפים בין בסעודת החתונה, ובין בסעודת שבע ברכות, לצאת מהסעודה קודם שיברכו ז' ברכות .
ג) המשתתף בסעודת חתונה או שבע ברכות, ויודע קודם לכן שלא יוכל להשתתף עד סוף הסעודה, יוכל להתנות בליבו קודם שיתחיל לסעוד שאינו רוצה להצטרף לקביעות הסעודה, ויכול לצאת לאחר שיברך ברכת המזון[1]. ולכתחילה לא יטול ידיו יחד עם הציבור לסעודה, וימתין לאחר שרובם ישבו במקומם, ולאחר מכן יטול ידיו[2] .
ד) אם לא התנה קודם הסעודה, ויש לו צורך דחוף לצאת, המקיל יש לו על מי לסמוך לברך ברכת המזון בזימון בשלשה[3].
ה) אין חובה לברך דווקא בשעה שהחתן מברך ברכת המזון, ואין חובה על החתן לשמוע את כל הפעמים שמברכים שבע ברכות, משום כך אם ישנם כמה מנינים שנמצאים בסעודה, יכולים לזמן קודם שמזמן החתן, ולברך בפני עצמם שבע ברכות.
המיקל לצאת קודם שיברכו שבע ברכות, אם נשארים לפחות עשרה שיברכו, יש לו על מי לסמוך[4].
[1] שו"ת אג"מ (ח"א סי' נו) באר משה (ח"ג סי' לב) שובע שמחות (פרק א), וזה דלא כד' הא"א (מבוטשאטש) הובא באורח"ח (ספינקא סי' קצג), אלא כמ"ש המהרש"ם (הג' על הארח"ח שם) שמד' המג"א מוכח שמועיל להתנות אף בסעודת חתן וכלה. בקובץ מבית לוי הובא ברכת חתנים , קפלן, הביא בשם הגר"ש ואזנר שאין חיוב על כ"א ויכולים לצאת, וחלק על האג"מ (או"ח א נו, אהע"ז א, פז) שכולים חייבים, וע"ע האלף ל"ש אהע"ז קז שמותר לפנים חדשות לעזוב ומשו"כ נחשב שחל החיוב רק בבהמ"ז ולכא' לפ"ז גם אחר יכול לעזות, ונראה שתלוי אם גדר חיוב ז"ב שכ"א ישמע או תשתהיה ברכה בעשרה בסעודה, עי' הר צבי או"ח מד שנקט כדצד ב, וכן ד' הגריש"א לפמ"ש בשמו בפניני ז"ב אמנם בערוה, סב כד מוכח כד' האג"מ ואלי רק בד' הרמב"ם וכ"נ מהט"ז סב, ט וכ"ד המנח"י ח"ב מג, אלא שהמנח"י התיר רק בשעה"ד. לפי השיטות שצריך לשמוע, אין לדבר בזמן הז"ב ועי' אבני ישפה ח"ב אהע"ז צג שכ' לא לדבר אפילו בין הברכות והביא מסי' קפג ס"ו ומשנ"ב סקכ"א שאין לדבר כשיש כוס בהמ"ז עד גמר שתיית הכוס, וגם כאן יש כוס בהמ"ז ובסוף כ' שהגרשז"א הסכים אתו שעדיף לא לדבר אבל אמר שהמנהג שכן מדברים, ובשם הגר"י שטיייף כ' שהמברכין ימנעו מלדבר בין הברכות, ולהנ"ל אין לדבר גם בין בהמ"ז לז"ב ועי' עזר מקדש (אהע"ז סב ד"ה עב"ש סקי"א) שכ' ג"כ שלא לדבר בין בהמ"ז לז"ב. וע"ע בפניני ז"ב שהגריש"א אמר ג"כ שיש להימנע מלדבר בין בהמ"ז לז"ב אבל מטעם שלהרמב"ם הם המשך לבהמ"ז.
[2] שו"ת באר משה (שם).
[3] שו"ת מהר"י שטייף (סי' ז), מנחת יצחק (ח"ב סי' מ"ג), ציץ אליעזר (חלק יא סימן פד).
[4] שו"ת האלף לך שלמה (אהע"ז סי' קז), שו"ת מהר"י שטייף (סי' ז).
