שאלה:
ביצים וחלב האם מותר להשתמש? מדוע לא חוששים שמא הבהמה טריפה?
תשובה:
שלום וברכה
כיון שלא ניתן לבדוק זאת בחיי הבהמה או העוף סומכים על הרוב ורוב בהמות כשרות.
הבעיה כיום של החלב מגיע לתנובה ומתערב יחד, וממילא כאן ברור לנו שבתוך כל החלב שיש בכלי קיבול הענק הזה שיש בתנובה, יש גם חלב טריפה, שכן באופן סטטיסטי יש בכל רפת אחוז טריפות וחלבן הולך יחד עם חלב חברותיהן באותו הכלי… אלא שגם בזה סומכים על ביטול ברוב, ואין בזה איסור של ביטול איסור לכתחילה כיון שעדיין יש כאן ספק ולא ודאי.
נקודה נוספת חשובה, הרוב שמדובר כאן הוא לא רובא דאיתא קמן אלא רובא דליתא קמן, כלומר אין לנו ידיעה ברורה שאכן יש כאן מיעוט חלב טרף, שהרי לא באמת בדקנו את הפרות ברפת ומצאנו בהן מיעוט טריפות, אלא כל פרה שנדון עליה ניתן לומר שהיא כשרה על סמך רוב בהמות העולם, ממילא לענין דין ביטול אסיור לכתחילה הוא קל יותר, כיון שבעצם יש לנו סוג של בירור על פי הרוב שכלל אין לנו כאן חלב טרף, וראה בענין זה שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' קח.
מקורות:
אני מעתיק בענין זה מתוך שו"ת הר צבי לרבי צבי פסח פרנק יו"ד סי' לו:
נשאלתי על בהמה שמחמת אכילה מרובה נפחה כריסה, והרפואה לזה שדוקרין אותה כנגד הכרס ויוצא הריח ורפא לה.
והוריתי שהבהמה צריכה להמתין יב חודש מיום הדקירה, ואז תהיה כשרה לשחיטה ולאכילה. עיין בספר בינת-אדם, בעז אחת שדקרוה בין הצלעות סמוך לבטן ויצא פרש, ונראה שהיה ניקב הכרס, ועבר עליה יותר מי"ב חודש והיא חיה וכו'. ומסקנתו שזה רק ספק טריפה, ומהני י"ב חדש. והובא בפתחי-תשובה מח,א.
ואשר להחלב – מפני שזה הפסד מרובה, אמרתי שחלב שלה יבטלו ברוב חלב של היתר, ע"פ דברי תרומת-הדשן (סי' קעא) והש"ך (צב,ח, קיד,כא, קטו,כח), שבספק איסור לא שייך מבטל איסור לכתחלה. ויעויין בערך-השלחן יו"ד (סי' קיד דף קא דין יב), שמביא כן בשם הש"ך, דלא שייך מבטל איסור לכתחילה, כיון דספק הוא. ומגיה בש"ך, וצ"ל: כדלעיל סימן פד ס"ק מ, שמביא תה"ד דלא הוי מבטל איסור, כיון דספק הוא, יעו"ש. ואעפ"י שהפרי-מגדים באו"ח (סי' תמה מ"ז ס"ק ד, וסי' תסז א"א ס"ק ד) מחלק בענין זה בין ספק איסור דאורייתא לספק איסור דרבנן, מ"מ כיון שהרבה אחרונים מתירים בזה אפילו בספק איסור תורה – עיין כנסת-הגדולה (בהגהות הטור צט,טז) שספק איסור מותר לבטלו לכתחילה. ובשו"ת אמר-שמואל יו"ד (סי' א) הביא דבריו, וכתב בפשיטות, שגם ספק איסור של תורה מותר לבטל. ועיין שו"ת חתם-סופר יו"ד (סוף סי' סב) שהסכים שמותר לבטל לכתחילה דבר שהוא רק ספק איסור. ובספר חוות-דעת (סי' צב ביאורים ס"ק ו) כתב לחלק בענין זה בין אם נקרא על הדבר שם איסור או לא, דבלא נקרא עדיין על הדבר שם איסור – שרי לבטל לכתחילה; אבל אם כבר נקרא על הדבר שם איסור – אסור. ומשמע מדבריו, שבלא נקרא על הדבר שם איסור עדיין, אע"פ שהוא ספק איסור דאורייתא – מותר לבטל לכתחילה. לכן סמכתי ע"ז להתיר בהפסד מרובה.
