שאלה:
ידוע המנהג בשבת שירה שנותנים לילדים לזרק פירורי מאכל לציפורים , אך כיצד זה מתישב עם ההלכה שאסור להאכיל בעלי חיים שאין מזונותיו על האדם ,וכך נותנים לילדים (בגיל חינוך) לעשות כן אף שאין איסור מהתורה ואולי יש כאן תרי דרבנן, אבל מדין חינוך וכדי שלא יבא לעשות כן כשיגדל?
בברכה רבה
תשובה:
אכן, כיון שיש איסור להאכיל בשבת בעלי חיים של הפקר משום איסור טירחה, נהגו לעשות זאת ביום שישי לפני שבת, ולהניח איזו פרוסת לחם בחוץ, ויש מקילים בשבת משום שהוא מנהג של מצוה, וזה לא טורח שלא לצורך כמו בסתם האכלת בעלי חיים בשבת.
מקורות:
ראה שו”ע או”ח סי’ שכד סעי’ יא. במגן אברהם שם ס”ק ז עורר שמחמת דין זה יש להמנע ממנהג נתינת הלחם לפני הציפורים בשבת שירה, אולם בס’ דעת תורה למהרש”ם כתב שהואיל ושם הוא מנהג של מצוה לא נחשב הדבר לטירחה שלא לצורך ומותר.
איזה מצוה יש בזה? יש אומנם לצדד בזה במקום שיש בעל חיים כמו כלב רעב גם אם הוא כלב רחוב שיש בזה מצוה משום צער בעלי חיים,אבל ציפורים מניין?
הכוונה מנהג של מצוה, כלומר עצם זה שיש ענין סגולי וכו' במנהג זה הופך זאת לטורח שמותר.
השאר תגובה