שאלה:
רציתי לשאול כמה שאלות מעשיות בחרם דרבינו גרשום.
א. האם חרם דרבינו גרשום הוא משום השולח או משום מי ששלחו לו.
ב. מה הדין לדוגמא להסתכל במייל של אשתי שמרשה לי כמובן, אך אולי מי ששלח לה לא מודע שגם אני רואה.
ג. רציתי לשאול שמא במייל היום אנשים יודעים שבקלות יכול לראות לאנשים אחרים. וממילא ע"ד זה שולחים שאולי עוד מישהו יראה [וכיון שיכול להיות שעוד אחד או שניים יראו, א"כ אולי בזה לא גזר חרם דרבינו גרשום גם למישהו אחר לגמרי]
ד. או הפוך מישהו מראה לי מכתב ששלח במייל למישהו אחר, אך הנמען לא יודע שגם אני ראיתי.
ה. האם עצם זה שבמייל הנמען יודע שבקלות מישהו אחר חוץ מהנמען יכול להסתכל זה [ע"י שהשולח יראה לו (למרות דלכאור' כל מכתב יכול השולח להראות ובכל זאת גדר חדר"ג)]
ו. מדוע היה צריך ר"ג לאסור בחרם, לכאור' לקיחת המכתב עצמו יש גזל [אלא אם אסר להסתכל גם בלי לקחת בידים]
ז. האם הסתכלות במייל של אחר זה גזל? למרות שלכאור' אין לקיחה מהשני.
ח. האם ניתן לומר סברא שגזר רק במה שדיבר להדיא, ולא במייל שאינו מכתב ממש. [מה הדין לשמוע הקלטה של שיחה של מישהו אחר למשל?]
תשובה:
שלום רב,
השאלות ב' עד ה' הן רק אם חדר"ג הוא גם בגין השולח. אולם אין בכך כל היגיון. אדם שקיבל מכתב מותר לו להראות אותו למי שהוא חפץ, ורבינו גרשום גזר רק על עיון במכתב של חברו ללא רשותו. כלומר, רק בגין הנמען, כך שאין כל שאלה בשאלות הנ"ל.
ו. ניתן לעיין במכתב ללא לקיחת המכתב. ובכלל אם אני מחזיק את המכתב ללא רצון לקחת כלום אף לא לרגע, אין זה בכלל גזל.
ז. זה בכלל חדר"ג ופשוט.
ח. לעניות דעתי אין כל סברא בזה. ואין חילוק, בין מכתב כזה או אחר.
אז גם אדם ששלח יכול להראות למי שרוצה, וא"כ מצד מי יש איסור, הרי הנמען יודע שהשולח יכול להראות למי שרוצה
בהחלט גם השולח יכול וגם הנמען. האיסור הוא ללא רשות אף לא מאחד מהם.
השאר תגובה