שאלה:
שלום, אישה שרוצה להתפלל שחרית ומתפללת בזמן נסיעה ברכבת (אין לה אפשרות להתפלל לפני ואחרי בצורה מסודרת). לפעמים בגלל שאין מקום ברכבת היא עומדת ומתפללת קטעי עמידה בעמידה. אבל כשיש מקום ישיבה היא יושבת ואז לא מרגישה נוח לעמוד ואומרת את הקטעים האלו בישיבה (אם מצמידים רגליים הדבר מותר נכון?). בנוסף בכל מצב (גם במצב ישיבה וגם בעמידה) היא לא מרגישה בנוח להתפלל את תפילת שמונה עשרה ברכבת ליד אנשים. זה בסדר שהיא עוצרת במילים ״אני ה׳ אלוקיכם אמת״ לפני שממשיכים לשמונה עשרה?
תודה מראש
תשובה:
לכתחילה ראוי להתפלל את עיקר התפילה במקום רגוע שניתן להתפלל בכוונה ראויה ולא באוטובוס, אבל בשעת הדחק כשלא מסתדר בשום אופן והלחץ בבוקר גדול את יכולה להתפלל באוטובוס עד שמונה עשרה ובעבודה לעמוד לתפילת שמונה עשרה, וכמבואר בשו"ע סו"ס צד.
להתפלל שמונה עשרה בישיבה אינו לכתחילה, בשו"ע בסי' צד סעי' ח כתב שמי שהוצרך להתפלל שמונה עשרה מיושב והגיע למחוז חפצו לפני סוף זמן תפילה, עליו לשוב ולהתפלל שמונה עשרה נדבה, ואף שהמנהג לא כך כמובא במשנה ברורה שם ס"ק כז, מכל מקום אנחנו מבינים שזה ממש דיעבד גדול.
אם בעבודה אין אפשרות להתפלל שמונה עשרה?
תתפללי ברכבת בישיבה. והדבר הנכון יותר לקום חצי שעה יותר מוקדם, זה הכי טוב אם אפשר.
אם לא מרגישים בנוח להתפלל בציבור כשהתפילה כוללת השתחוות? וגם יש אנשים ממול איך אפשר לעשות את זה בלי שזה נראה כאילו משתחווים אליו?
לא הבנתי את השאלה. יש שתי אופציות, או להתפלל ברכבת או בעבודה, אמרת שבעבודה אי אפשר, אז מה נותר? אני שב ואומר שאם הולכים לישון בלילה מוקדם, קמים מוקדם ומתפללים בבית בנחת כל היום מתחיל יפה יותר. בהצלחה
השאר תגובה