שאלה:
האם מותר לצרף למניין עו"ד שמופיע בערכאות? ושופט "דתי" שיושב בערכאות?
בנוסף, מה הדין לגבי מחללי שבת ומתגלחים בתער?
שמעתי פעם סברא שאם הם רוצים להצטרף למניין אז הם כאילו חוזרים בתשובה עכשיו וזה שעד שבת או עד לפעם הבאה שיתגלחו בתער הם ישנו את דעתם לא פוסל אותם עכשיו למניין. האם סברא זו נכונה באמת?
ובכל מקרה אם היא נכונה, לכאורה היא לא שייכת בעו"ד ושופטים שהם לא יכולים להגיד עכשיו שחזרו בתשובה כי הם צריכים להתפטר מעיסוקם?
תשובה:
אדם שמחלל שבת בפרהסיה נחשב מומר לכל התורה כולה ואינו מצטרף למנין, אבל אדם שחוטא בדבר מסויים, כמו המגלח בתער או אדם שפועל בערכאות, אינו נחשב מומר והוא מצטרף למנין, בפרט שניתן לתלות שהוא שוגג בענין זה, שהרי מדובר באדם דתי ואעפ"כ כך הוא עושה, אבל הוא לא יגש חזן. כמובן שעו"ד שמופיע בערכאות אינו בהכרח חוטא, ממש לא.. יש אופנים שהדבר מותר, כמו להגן על אדם שנתבע לשם בעל כרחו, ולכן דבר כזה מצריך בירור מאוד יסודי לפני שמחליטים עליו שהוא חוטא…
הסברא שהזכרת אין לה בסיס.
מקורות:
הגאון רבי חיים פאלאג’י בספרו החפץ חיים סי’ נה אות יב כתב בשם הרב כבוד חכמים, שאדם שמתגלח בתער פסול מלשמש כשליח ציבור בבית הכנסת. וראה ילקוט יוסף סי’ נג סעי’ כח, שעדיף להתפלל ביחידות ולא להתפלל עם חזן המגלח זקנו בתער, לגבי השארת פיאות הראש לכאורה הדין דומה, אף שזה יותר קל, כיון שיש מתירים במספרים להוריד לגמרי ראה סי' קפא סעי' ג, ונניח שמכונת הגילוח היא כמו מספריים [יש לחשוש שהיא תער, ויש לגלח זקן רק במכונה עם כשרות טובה, אבל נניח שלגבי זה הוא שוגג..] אלא שהשו"ע שם כתב להחמיר וכן מנהג כל בית ישראל, ואין להניח חזן שמבטל מנהג ישראל שיש בו חשש איסור גמור. לגבי צירוף למנין יש לסמוך על כך שאינו יודע והוא שוגג.
