שאלה:
היי לכבוד צוות הרבנים של האתר
יש לי כמה שאלות בבקשה:
היו לי בעבר משקולות יד 'ששמתי' מדעתי בחדר כושר קטן שיש לנו בבניין – לא נעשתה תרומה פורמלית ולא יידעתי מישהו, אלא פשוט שמתי את המשקולות בחדר כושר. לפעמים עולה לי בראשי שאני רוצה להחזיר את המשקולות לביתי. האם המשקולות נחשבים עדיין לשלי ומותר לי ליטול אותם או שזה נחשב כבר לחפץ של החדר כושר? הם נמצאים שם כבר מספר שנים. ועוד בנושא זה – אם אנשים חילוניים מרימים את המשקולות הללו בשבת בחדר כושר, האם יש לי לחוש מזה שהם מחללים שבת בגלל המשקולות שאני תרמתי?
שאלה שניה: האם מותר לשים ספר במדף של בית כנסת/בית מדרש בלי ליידע/לקבל רשות מהגבאים? יצא לי ועשיתי כך פעם, מה עליי לעשות?
תשובה:
שלום וברכה,
אם לא אמרת בפירוש שאתה מקנה להם את המשקולות, המשקולות לא שייכים לחדר כושר ומותר לך לקחת מתי שתרצה.
אם אנשים שאינם שומרים תו"מ משתמשים בזה זה לא קשור אליך זה על דעתם בלבד.
לכתחילה לא לשים מאחר וזה מפריע לסדר של בית הכנסת. על מה שכבר שמת אין מה לעשות.
בהצלחה.
מקורות:
בצדקה אם חשב בלב לתרום חל הצדקה, ואם לא חשב אלא הניח בבית כנסת חפץ זה לא נקנה לבית כנסת. כאן שמדובר בחדר כושר, אין זה צדקה ולכן צריך להקנות בפועל ואם לא הקנית את המשקולות הרי הם שלך.
תודה על העזרה,
"אם לא אמרת בפירוש שאת מקנה להם את המשקולות"
האם אתה מתכוון לנדר – כלומר שאמרתי בפי שאני מקנה לחד"כ ושלא בפני מי שאחראי על חדר הכושר?
או שכוונתך שאמרתי בפירוש שאני תורם לחד"כ בפני האחראי של החדר כושר – שזה בעצם אחד מדיירי הבניין שמונה (ועד הבית אני מניח?)
כוונתי שאין כאן נדר ולכן אם רק אם היית מקנה את המשקולות אסור לך לקחת, אבל כיון שרק הנחת אתה יכול לקחתם גם אם במשך הזמן חשבת להניח אין משמעות למחשבה.
סליחה על השאלה, פשוט מנסה להבין,
מקנה (לתת להעניק) בסיטואציה זו, כיצד? בהוצאת המילים בפה ממש? "אני מקנה חפץ זה למקום הזה" כלפי מי? הרי החד"כ אינו ישות. או פשוט אמירה לעצמי?
מה שקרה הוא שאמרתי לעצמי במחשבה ואולי בדיבור (לא זוכר) – "אשים את המשקולות האלה בחד"כ כדי שיהנו בהם הדיירים מכיון שכרגע אין לי צורך בהם" – בכל מיקרה זה נחשב שהקנתי אותם?
זה לא נחשב שהקנת, ואתה יכול לקחת לעצמך.
השאר תגובה