שאלה:
זוג חילונים התחתנו…חתן דינן התחייב בכתובה לתוספת מאוד גבוה[כנהוג אצל הספרדים] בהמשך הוא חזר בתשובה, אך היא לא! בהמשך החליטו להתגרש! היא תובעת כל הכתובה אך הוא טוען שהיא "עוברת על דת "
ומפסידה את כתובתה! הטו"ר שלה טוען שמכיוון שבזמן הנישואין ערכו כתובה בהתאם למצב דאז,הוא התחייב לפי מצבה דאז!!
שאלה אם במציאות הנ"ל הפסידה כתובתה מטעם "עוברת על דת"
תשובה:
שלום רב,
בפשטות לדעת רוב הפוסקים מאחר שבעת שהם נישאו ואז הוא התחייב לשלם כתובה הוא ידע בדיוק כיצד היא תלך, ובכל זאת הוא התחייב, הרי שהחיוב תופס ואינו יכול להיפטר ממנו בטענה זו. וראה במקורות.
מקורות:
בשו"ת נוב"י תנינא אבה"ע סי' כו כתב בדין אשה שהכשילה את בעלה באיסור נידה וכו', ואח"כ באה לבית הדין ואמרה כי גם בעלה בזדון עשה כי ידע כי לא טהורה היא ולא העלימה טומאתה ממנו וכו', אמנם כל זה לעניין כתובה, אבל לעניין שיהיה מצווה לגרשה…ולכן יכול הבעל לגרשה בעל כורחה, ואם יש לו לשלם הכתובה "חייב לשלם לה הכתובה אחר שתשבע שהבעל ידע מטומאתה". וכן בשו"ת פנים מאירות ח"ב סימן יב' כתב בנידון בעל שטען על אשתו ששמשתו נידה, והיא הודתה בזה אלא שטענה שנעשה בידיעתו, ופסק שישבע הבעל שלא ידע והיא הכשילתו ויגרשנה בלא כתובה.ע"כ. וראה עוד בבית מאיר על סימן צו' סעי' יב. כלומר, יש כאן שאלה האם אכן הבעל היה שותף לחיים משותפים שכאלה או לא, אבל אם ברור שידע, כמו במקרה דידן, ברור שהוא חייב לשלם לה כתובה ואינו יכול לטעון שהיא עבורת על דת ולא מגיע לה כתובה. וכך גם בשו"ת אגרות משה אב"ע ח"א סימן קיד, שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן מח
בשו"ת יבי"א ח"ג אב"ע סימן כא כתב בסגנון אחר, שלמרות שכאשר הם התחתנו היו חילונים ואח"כ הבעל חזר בתשובה אם הוא מתרה בה שתכסה את ראשה ולא הוא יאלץ לגרשה בלי כתובה והיא מסרבת אזי הוא יכול לגרשה בלא כתובה.
