שאלה:
שלום וברכה
אם אחד מבני הזוג החליט להחרים סופרים שמעסיקים בהם ערבים ובן הזוג השני מסכים חלקית עם החרם, הסופר היחיד שאינו מעסיק ערבים רחוק יחסית ולפעמים בשביל מוצרים בודדים קשה להגיע לשם, מה ניתן לעשות הבעל אינו מסכים בשום אופן שהכסף שלנו יממן "מחבלים" ולי קשה עם זה. כאשר קניתי לאחרונה ליד הבית הוא ממש כעס, כיצד ניתן לבוא לעמק השווה?
תשובה:
שלום וברכה
יושבים ומדברים על כך בנחת, בעצם לכל אחד משני הצדדים בבית יש דעה לגיטימית, והמסקנה אליה צריך להוביל היא כך, שהואיל ויש קושי ללכת לסופרמקט הרחוק בסיטואציות מסויימות, מי שעקרוני מבחינתו שלא ללכת לקרוב, עליו מוטלת החובה לקנות את המוצר הנדרש במקום הרחוק. לא ניתן לחייב את בן הזוג לטרוח וללכת רחוק בשביל עיקרון כזה שאין לו יסוד בהלכה וכיוצא בזה אלא הוא נושא של השקפת עולם אישית. כמובן יש להוביל לתובנה הזו בנעימות ובשמחה ובכל מקרה שזה לא מובן ומביא למריבה, יש להתרחק מכל מריבה ומחלוקת בבית.
ברכה והצלחה וחנוכה שמח.
למה לא הלכתי? אם בהתבוננות מעמיקה אכן יתברר שהדבר גורם סיכון ליהודים אין בזה לפחות חשש איסור?
לך ודאי אין בזה חשש איסור כלל, ולגבי הסיכון זה ענין של שיקול דעת מקצועי לא פשוט. אם נתחיל לומר שכל הימצאות של ערבי בתוך מדינת ישראל זה מהווה סכנה ברמה הלכתית, אז לא תוותר לנו ברירה אלא פשוט ללכת מכאן…
למה ללכת מכאן גם בחו"ל מסוכן.. וגם לכאורה צריך להשקיע כדי להיות בארץ ישראל כמו שרואים למשל שהיו צדיקים שסיכנו את עצמם ועלו לארץ בתקופות שהיה פה הרבה יותר קשה
לא התכוונתי שתתפס על האמירה הזו שבאה רק לחדד את הרעיון… הכוונה היא שאיסור מן הדין אין, זו נקודת מבט על המצב היום, שיש בה אולי גם הרבה אמת באופן כללי, אבל היא לא מחייבת את כולם ובטח לא כל הזמן, ומי שרוצה להקפיד עליה בצורה כה נחרצת, יתכבד לטרוח בכך ולא יטיל את הטורח על זולתו, בודאי לא על אשתו שטורחת הרבה בעניני הבית גם כך, ובודאי לא יפר את שלום הבית ושמחתו מחמת דעתו זו.
השאר תגובה