קבלת צדקה מגוי

שאלה:

אינו יהודי המבקש לתמוך כלכלית ביהודי האם זה מותר
הרי לא מקבלים כסף מאינו יהודי לתלמוד לתורה.. אם כן אם אותו אדם המוחזק הוא אברך יהיה אסור לכאורה לקבל כסף מאותו אינו יהודי
או שזה עקיף?

תשובה:

מותר לקבל מנו צדקה. כיון שיש שאמרו שרק בחפץ ששמו של הגוי עליו אסור, ויש שאמרו שמאדם פרטי מותר ורק מהמלכות אסור, ויש שהקלו במי שאינו עובד ע”ז, ממילא במקרה שתיארת אין להחמיר.

מקורות:

בסוגית הגמ’ בב”ב (י ע”ב) מבואר, שאסור לקבל צדקה מן הנכרי, דכתיב (ישעיה כז, יא) “ביבוש קצירה תשברנה”. ועי’ רש”י שם: “כשתכלה זכות שבידי אומות העולם ותיבש לחלוחית מעשה הצדקה שלהם, אז ישברו” [ועי’ הגה’ אשרי פ”ק דב”ב שהקשה, מאי שנא צדקה דאין מקבלין מהם, מנדרים ונדבות דמותר לקבל. ותי’, דשאני צדקה שהיא מכפרת עוון]. ואיתא בפוסקים [עי’ ס’ ראשון לציון לאור החיים יו”ד סי’ רנד], דזהו דוקא כשיכול הוא למצוא את קיומו מישראל, אבל אם אינו יכול למצוא כדי חיותו מישראל, רשאי הוא ליקח מן הגוי.

בשו”ת כתב סופר (יו”ד סי’ קיד) דן, לענין עני המחזר על הפתחים ויכול לקיים עצמו בדוחק ע”י הצדקה שהוא נוטל מישראל, אם מותר ליקח מעות מן הנכרי כדי שיהיו מזונותיו מצויים לו בהרווחה יותר. ונראה לומר, דכל שמחזר על הפתחים למזונות אשתו ודאי מותר הוא ליקח מן הנכרי בכהאי גוונא, דכיון שחייב הוא במזונותיה כשיעור שקצבו לה חז”ל בתבשיל של קטנית וכו’ [אלא שאם נותן לה לחם ומים אין כופין אותו להוציאה], צורך גמור הוא לו לקיים את חיובו, ואין זו הרווחה בעלמא, ובהא נראה פשוט דשרי, ודו”ק בזה.

וביותר, למש”כ בשו”ת בית שערים (או”ח סי’ סא), דלא דאסרינן ליקח צדקה מן העכו”ם אלא כשבא ליטול מן המלכות, אבל מאדם פרטי מותר ליקח בכל גווני, וכ”ה בס’ ראשון לציון (שם סעי’ ב), ועי’ שו”ת זרע אמת (ח”ב סי’ קיב) שמצדד להקל בזה בזמנינו שאינם עובדי ע”ז (ועי’ חולין יג ע”ב, ודרישה יו”ד סי’ קנב), וראה מש”כ בכל זה בשו”ת משנה הלכות (חט”ז סי’ ע). [על הנידון אם מותר לקבל מעות מן הנכרי לדבר מצוה, עי’ שו”ת קול אריה (סי’ טו), שו”ת אבני צדק (סי’ יד), ושו”ת תשורת שי (ח”א סי’ טו)].

נידון זה אמור גם לענין נטילת צדקה מן המומר, דאף שכתב המבי”ט בתשובותיו (ח”א סי’ ריד), דדוקא קרבן לא מקבלין ממנו, אבל הקדש לעניים שרי, כבר חלקו עליו רבים מן האחרונים, עי’ בית יוסף (יו”ד סי’ רנט), עי’ שו”ת שבות יעקב (ח”ג סי’ פה), ושערי דעה (יו”ד סי’ רנט). וע”ע דעת תורה למהרש”ם (או”ח סי’ תרי) דמנהג העולם להקל בזה כשיטת המבי”ט, וכ”ה בהגה’ חתם סופר לשו”ע (שם סי’ קנד), ובשו”ת מהר”ם שיק (יו”ד סי’ רלא).

באליה רבה (או”ח סי’ קנד ס”ק יז) כתב, שהאיסור לקבל דבר מן הנכרי אינו אמור אלא כשמקבל מהם חפץ מסויים ששמו של הגוי או המומר עליו, אבל בנתינת מעות בעלמא לית לן בה.