שאלה:
בעלי תרם סכום של כמה אלפים לאיזה מקרה מצער, וזה מציק לי לצערי, אז בעלי אמר לי שמזונותיו של אדם קצובים לו חוץ מהצדקה, והשאלה לי היא כזו, אם אתרום את כל כספי לצדקה עד שלא ישאר לי כלום, האם גם זה נחשב למזנותיו קצובים לו? איפה הגבול? תודה.
תשובה:
בודאי שלא. יש לנו כלל במתן צדקה שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש נכסיו.
ומכאן אנחנו לומדים שצריך לתת צדקה באופן מחושב, שלא יפגע בפרנסה.
יחד עם זה להאמין ולדעת שמצדקה לא מפסידים, ומה שהחלטנו שאנחנו יכולים לתת, או מה שקרוב מאוד לליבנו ואנחנו נדרשים לתת יותר מהרגיל, לא יפגע בנו.
תזכו למצוות ופורים שמח.
תודה על התגובה!
בנוסף על כך, החודש אין לנו יתרה, ובעלי רוצה לתת צדקה מהחסכונות שיש לנו בצד לטובת אלו שקשה להם עכשיו בערב פסח, גם על זה אני רוצה להבין עד היכן. תודה!
עוד שאלה שעולה לי: כפי דבריכם "אל יבזבז יותר מחומש נכסיו"
אם יש לנו דירה ששווה 2 מיליון, חומש נכסיו זה: 400000 שקל (נדמה לי), הווה אומר שזה הגבול? או שדירה לא נכללת בחשבון זה…?
אני לא יודע להכנס לחישובים הכלכליים שלכם, אם בעלך נותן סכום צנוע סביר, תני לו לתת, אם מדובר בנתינה גדולה של אלפים אז כמובן זה לא מתאים עכשיו.
הגבול הוא לחיות בתבונה ולא להכנס לחובות בשביל צדקה. הרעיון של חומש בא בדברי כרעיון כללי להבין את העיקרון במתן צדקה. שאדם יתן אבל לא באופן שמכניס אותו עצמו לדוחק.
אשאל עוד ומכיוון אחר: אנחנו ב"ה מסיימים את החודש מצויין, מפרישים חומש לצדקה, ועדיין נשאר לנו יתרה שאותה אנו חוסכים בצד.
אם מזונותיו של אדם קצובים חוץ מן הצדקה, בעצם צריך או ראוי לא לחסוך, אלא לתת את כל היתרה לצדקה, כי הרי אין לנו דוחק ב"ה בחודשי.
מה היא הדרך הראויה עפ"י דעת תורה בעניין?
אם כבר נותנים חומש לצדקה ודאי יש חובה גמורה גם לחסוך, זו התנהלות נכונה של כל אדם בר דעת שמבין שיבוא יום וילדים ינשאו, יהיו הוצאות כאלו ואחרות וכו'. אבל נכון הדבר שבמצב כזה אם בעלך התעורר באופן חד פעמי לתת עוד קצת לצדקה, זה נהדר, למה למנוע ממנו?
השאר תגובה