שאלה:
כתב הרב יעקב עמר דיין בבג"ץ חוקת משפט:
"ועתה הבוא נבוא לנידון דידן כאשר יש שיר או תוכנה באינטרנט דינו דומה לזוטו של ים והדין צריך שיהיה הרי אלו שלו כיון שאין לו יכולת שליטה לשיר אז הוא מתייאש.
אמנם שמעתי שיש שרוצים לדחות סברא זו כיון שמהות הדין של 'זוטו של ים' הוא דווקא אם זה אבוד מהבעלים אבל גם מכל אדם ורק בדרך נס וכדומה אפשר להציל, והכא באינטרנט אין זה אבוד[4].
אמנם יש לדחות: א. שכלפי השליטה על השיר או התוכנה זה נחשב אבוד לכל העולם בשווה, כי אין אפשרות שליטה על זה. ב. לראשונים שסוברים שזה מטעם 'יאוש' א"כ כל דבר שאנו יודעים באומדנא דמוכח שאדם מתייאש אז הדין הוא שזה הרי אלו שלו, וכיון שאנו יודעים שדבר שנמצא באינטרנט הבעלים מתייאש. [ובפרט שזכורני ששמעתי פעם שיש זמרים שבכוונה מכניסים את השיר לאינטרנט כדי שכך השיר יפורסם, [ויש מקום מיוחד באינטרנט שכך נקרא] א"כ ודאי שיש פה אבידה מדעת, אבל אינני רוצה להסתעף לדין זה].
וגם לראשונים שהטעם הוא מדין רחמנא שריה, אפשר להתיר מצד הגדרת הבעלות שהבאנו באות הקודמת אף שיש בזה דעות אמנם נראה שכך ההגדרה שאומרים העולם שהגדרת בעלות היא 'שימושים', וכאשר לאדם אין שימושים אין הוא נחשב 'בעלים', א"כ תוכנה שנמצאת באינטרנט ודאי אין לבעלים יכולת שימושים א"כ התבטלה בעלותו. ובפרט שיש לצרף את הדעות המתירות."
עכ"ל.
המאמר המלא מופיע כאן:
https://kavhalacha.co.il/%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/2017-05-30-05-42-80
לפי זה שפיר מובן, שכן הבעלים מעיקרא יודעים שזה לא כמו חנות שיש בה מצלמות והיא נעולה לאחר סורג ובריח שבוודאי האדם לא איבד חפציו לדעת, אבל בנידון דידן האדם יודע, וכולם יודעים, שמי שמעלה משהו לאינטרנט זה על דעת שהוא מפקיר אותו בגלל כמות אתרי שיתוף הקבצים כמו אימייל, יוטורנט וכיוצ"ב. אין לאדם שליטה על מוצריו, ואגב היום ישנם תוכנות חינמיות בגרסת דמו עם פחות אפשרויות פעולה ויש אופציה לתשלום עבור הגרסה המלאה, שאם ירצה האדם- יקבל קוד משתמש ואז יפתח את הנעילה של הגרסה המלאה ויפתחו בפניו כל האפשרויות. אבל גם הקודים הללו הם ללא שליטת שום אדם, ואין אכיפת חוק משטרתית על "הורדת תוכנות ללא תשלום" ואיש הישר בעיניו יעשה, ואף אחד לא יודע ולא מכיר מי הגנב, בשונה מחנות ששם יש אכיפה משטרתית בנושא, אשר ניתן לתפוס את הגנב. ולדעתי החילוק בין חנות לבין ים האינטרנט הוא גדול ואיך אפשר לאסור בזה?? לא מצד זוטו של ים וייאוש בעלים, אלא מצד אבידה מדעת!
ועוד אני לא מצליח להבין, למה שירים התירו להוריד ותוכנות לא? אם בשיר האדם מתפרסם משא"כ בתוכנה, עדיין לא יצאנו מכלל איבוד והפקר לדעת!
אשמח להכוונה תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה,
לפי דברי השואל ומשיב כל דבר שנהוג במדינה שהוא נמכר ויש בו בעלות, הרי הוא כדבר שיש בו ממש, וחל עליו קניין, וחל בו איסור גזל. ולפ"ז יש איסור הלכתי של הפרת זכויות יוצרים, כיון שהוא דבר סחיר ובני המדינה אוסרים להעתיק. וכדרך זו הלך הגרי"ש אלישיב הגאון הרב שפרן. ולכן האיסור חל רק שיש במה שנהגו והקפידו שלא להעתיק, ובשירים החוק מתיר להעתיק, ולכן אין איסור הפרת זכויות יוצרים בשירים. ואילו בתוכנות החוק אוסר.
וכיון שהאיסור מתחיל בגלל החוק, לכן האיסור חל רק במה שהחוק אוסר.
בהצלחה.
יש שרצו לומר שתוכנות שמפורסמות באינטרנט הרי הם הפקר כיון שיד כל אדם מגעת שם ויכול להשתמש ללא רשות. יש שדחו את הדברים, כיון שבפועל הבעלים מוכרים את התוכנה ומתפרנסים, הרי זו הוכחה שעדיים הוא נוהג כבעלים על היצירה שיצר.
אנו כאן באתר מחמירים בהעתקת תוכנות, כפי דעת רוב הפוסקים, וכדברי השואל ומשיב שאם העולם מוכרים את היצירה ומתפרנסים, ודאי שיש כאן בעלות על היצירה, וחוכמת היצירה היא כדבר שיש בו ממש, ולא כמו שהבין הרב הנ"ל שכל היצירה הרוחנית זה לא כלום
