שאלה:
בעקבות הבין הזמנים והעובדה שאנשים יוצאים לנופש לנוח נוצר אצלנו בקהילה מצב לא רגיל וכדלהלן.
א) אמש במעריב מוצש”ק היינו אחד עשר אנשים בביכנ”ס אלא שארבעה מתוכנו המתינו למניין השני. היינו שבעה מתפללים. התחלתי עם כולם ק”ש וברכותיה ולאחר הקדיש שלאחר ברכות ק”ש בדקתי לראות כמה אנשים נעמדים לשמו”ע, היו ששה בלעדי. הסתפקתי האם להימנע מלהצטרף אליהם, שהם יתפללו עם ששה מתפללים ואני ימתין למניין הבא לתפילה בציבור לכו”ע או שמא תפילה בשבעה מתפללים עדיפה ע”פ תפילה בששה ואסור לי למנוע זאת מהם.
ב) היום בשחרית הייתי האחרון שהגיע, והתשיעי. התפללנו תשעה אנשים ביחידות. בעקבות כך עלו במוחי מספר שאלות.
1) האם זה היה נכון מצידי, ברגע שאני רואה שאין סיכוי שיגיעו עוד אנשים, לעבור למניין אחר? שני המניינים מתפללים באותו זמן אך במרחק מספר דקות נסיעה, מה שאומר נהיגה תוך כדי ברכת ק”ש, לא תהיה לי אפשרות באותו רגע להפסיק בין ברכת פסוד”ז לברכות ק”ש ולהספיק להתחיל שמו”ע בציבור.
2) אפשרות שנייה, לעבור לשם לאחר סיום שמו”ע בלחש, בתקווה שאספיק לכה”פ חזרת הש”ץ. (יש סיכוי קלוש ביותר עד אפסי, מנין יותר גדול וקצת יותר מהר)
3) כעת שלמעשה נשארתי עד הסוף וחזרתי הביתה, יש חיוב/עניין ללכת למניין מאוחר יותר בשביל לשמוע כל הנ”ל או שאין צורך.
4) אילו היה אחד מהמתפללים חתן או בעל ברית, היה פוטר אותנו מתחנון, או שמא זה רק כשהיה תפילה בציבור? שיש יותר חיבור בין כולנו.
תשובה:
שלום וברכה
1. אין הבדל בין ששה לשבעה, אלא בין תשעה לשמונה וכמובן בין עשרה לפחות מכך, ראה כל הפרטים במשנה ברורה בסימן נה, דלענין צירוף ישן מחמיר שלא לצרף יותר מאחד, ולגבי עונים שאינם מתפללים הקלו מעיקר הדין בששה אבל כמובן אינו כמו מעלת עשרה.
2. א. לכאורה לצורך תפילה במנין עדיף לנהוג גם תוך כדי אמירת הברכות.
ב. בודאי יש ענין ללכת לשמוע קדושה וקדיש כמבואר במשנה ברוטרה בסימן קט, אבל אינו חיוב מור כיון שהתפללת יחיד, ראה סי' סט בענין זה במשנה ברורה.
ג. לגבי התחנון זו שאלה מענינת שאינני יודע לה מקור, הסברא נותנת שזה פוטר רק בציבור.
ברכה והצלחה.
