שאלה בגמ' ביצה ד: ברי"ף

שאלה:

הגמ' במס' ביצה (ד:) מביאה את דעת רב שבשני ימים טובים של ר"ה, ביצה שנולדה בראשון אסורה באכילה בשני (למרות שבחגים אחרים בחול שיש להם יוט שני של גלויות. -לפי רב- ביצה שנולדה בראשון מותרת לאכילה בשני) ומבארת הגמ' כי בר"ה זה נחשב יומא אריכתא.
על פסיקת רב (שרבא פוסק כמותו ) שואלת הגמ' ממסכ' ר"ה שכתוב במשנה שלאחר החורבן תיקן ריב"ז שמקבלים עדים כל היום, א"כ גם בר"ה צריכה הביצה להיות מותרת, שהרי רק יום אחד מהם הוא ר"ה האמיתי!
על כך מביאה הגמ' 4 תרוצים:
1. ( בדף ה. – לא כתוב מי אומר את התרוץ) – הא לן והא להו.
2. ר' יוסף (בדף ה.) – כל דבר שבמניין, צריך מניין אחר להתירו (ולא היה מניין אחר שהתיר את הביצה).
3. ר' אדא ור' שלמן (בדף ה:)- מהרה ייבנה בית המקדש.
4. רבא (בדף ה:)- מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה וכו'. (כלו' תקנת ריבז לאחר החורבן, לא ביטלה את התקנה הראשונה שהייתה לפני החרבן שגם בני אי עושים את 2 הימים של רה קדושים בודאי כי שמא יבואו עדים מן המנחה ולמעלה ויתקלקלו בשיר וכו', אלא רק קבעו שאם באו עדים ביום ה-30 ממנו נתחיל למנות את א' בתשרי וכו', אבל באמת גם היום השני יהיה קדוש (רק שלפעמים הוא יהיה א' בתשרי – כאשר הגיעו עדים ב- 30 – ולפעמים ב' בתשרי- כאשר לא הגיעו עדים ב-30)
הרי"ף פוסק כרב (וכמו שאמר רבא שהלכה כמותו ב- 3 מקומות, וזה אחד מהם). ומביא את קושיית הגמ' מתקנת ריב"ז ומביא את התרוץ הראשון (הא לן והא להו). לא מביא את התירוצים השני והשלישי (שהגמ' אומרת שאינם מוכרחD7ם), ומביא את התרוץ האחרון כך: "ואסיקנא רבא אמר אף מתקנת ריב"ז וכו'…. אלמא קדושה אחת היא וביצה אסורה בתרויהו. ושמעינן מיהא דבני א"י צריכי למעבד שני ימים טובים של ר"ה."

השאלה שלי למה הביא הרי"ף את התשובה הראשונה (זו שבסתמא)? לאיזו מטרה?

תשובה:

שלום וברכה

נהנתי ללמוד את הסיכום הנאה שלך.

ניתן להציע שהרי"ף הביא זאת משום שהוא אינו סותר את התירוץ העיקרי אותו פסק להלכה.

הדברים בעצם משתלבים יחד, שככל שעושים שני ימים אזי אכן קדושהאחת היא.

יום מבורך.