שאלה:
שלום כבוד הרב.
אני ספרדי.
למדתי שאם אני מתעטף בטלית גדול ומברך ברכת "להתעטף בציצית", ואחר כך אני מסיר את הטלית הגדול כדי ללכת לשירותים, אני צריך לחזור ולברך על הטלית (לפני העיטוף השני) בגלל שהיה הפסק.
ולגבי התפילין, אם אני מניח תפילין ומברך ברכת "להניח תפילין", ואחר כך אני מסיר את התפילין כדי ללכת לשירותים, למרות שיש כאן הפסק, אני לא צריך לחזור ולברך ברכת "להניח תפילין" כי אי אפשר היה לי להיכנס לשירותים עם התפילין (של ראש, לכל הפחות) – כי יש בו קדושה, מה שאין כן לגבי טלית גדול, שהיה מותר לי להיכנס לשירותים עם טלית גדול – כי אין בו קדושה.
האם זה נכון?
תודה מראש.
שבוע טוב, חודש טוב, וכל טוב.
תשובה:
שלום וברכה
מן הסתם כוונתך היא בדיוק להיפך, בטלית שמותר להכנס איתה לשירותים [נהגו להמנע בטלית שמיועדת לתפילה, אבל באופן עקרוני], אין חיוב לברך שוב, ואילו בתפילין יש חיוב לברך שוב, ואגב גם בתפילין נחלקו בזה הדעות, וכפי שנבאר:
אדם שנכנס לשירותים חייב אחר כך לחזור ולברך על התפילין, וזאת, משום שאסור להכנס לשם עם התפילין וממילא הכניסה לשם נחשבת הפסק. אולם אדם שמסיר את הטלית אינו חייב לברך שוב [אף שיש בכך מחלוקת בין הפוסקים כמובא בשו"ע סי' ח סעי' יג – יד], כיון שמעיקר הדין מותר להכנס עם ציצית לשירותים [אף שמקפידים לא להכנס לשם עם טלית שהיא מיוחדת לתפילה]. ראה משנה ברורה סי' כה ס"ק מז.
מנהג בני ספרד מאוד להחמיר בנושא של ספק ברכות, ולכן בכף החיים סי' כה ס"ק עח ובן איש חי וירא אות יג חששו לדברי המגן אברהם שסבר שגם לגבי תפילין, וגם אם עשה צרכיו ממש אינו מברך, בני אשכנז בענין זה נהגו כדעת המשנה ברורה. אולם מי שרק יצא להטיל מי רגלים אכן פסק השבט הלוי חלק ט סי' ג שגם לבני אשכנז אינו מברך.
