צירוף ששה מתפללים עם עוד ארבע לתפילה בציבור

שאלה:

1. אצלנו יש רק מניין אחד פעיל. בתחילת התפילה קורה שאין מניין (אין אפשרות להמתין כי אנשי המניין ממהרים לעבודה וכדו') אך בהמשך התפילה מגיע עשירי, איך צריך לנהוג? האם ממשיכים כמניין רגיל מהמקום בו נמצאים, כגון "ד אלוקיכם אמת" או חזרת השץ במנחה?
ואם הגיע אחרי שמונה עשרה האם אומרים קדישים בסוף?
2. אם טעה השץ בערבית של מוצש ואמר קדיש תתקבל לפני ויהי נועם, איזה קדיש יאמרו אחרי?
יישר כח

תשובה:

שלום וברכה

1. בעצם אם ננסה למקד את שאלתך, אתה שואל, האם כדי שהתפילה תחשב תפילה בציבור צריך שעשרה אנשים יתחילו יחד שמונה עשרה, או די באחד שיש ששה שמתחילים יחד, או תשעה שמתחילים יחד, והארבעה או האחד נוכחים בבית הכנסת ואינם מתפללים עמהם. בענין זה נחלקו הדעות, לכתחילה ודאי צריך עשרה שמתחילים יחד, הן לגבי שמונה עשרה הן לגבי חזרת הש"ץ, אמנם בשעת הדחק, המיקל באופן הנ"ל יש לו על מי לסמוך וכפי שיבואר.

2. יש שרצו לומר שהיא מחלוקת הפוסקים, אבל לדעתי יש לומר במוצאי שבת אחרי ואתה קדוש קדיש שלם ללא תתקבל. ואסביר.

מקורות:

1. פשטות דברי המשנה ברורה סי’ צ’ ס”ק כ”ח היא שצריך שיהיו עשרה ביחד בשעת התחלת השמונה עשרה ואז נחשב לתפילה בציבור, אמנם בסי’ ס”ט סק”ח כתב שרוב מנין הם כמו ציבור גמור וכן כתב בשו”ע הרב סי’ ס”ט סק”ה, ונחלקו האחרונים להלכה אם אכן צריך להקפיד שיתחילו עשרה יחד שמונה עשרה בלחש, ובשו”ת מחזה אברהם ח”ב סי’ ט’ כתב על פי החתם סופר או”ח סי’ ק”מ שאין צריך עשרה ומספיק שיש ששה ובפסקי תשובות סימן צ’ הערה 159 הביא מקורות רבים כשיטה זו, אמנם עי’ בשו”ת יד אליהו סי’ ז’ ובתשובות והנהגות ח”א סי’ ק”ד בשם הגרי”ז מבריסק, ארחות רבינו חלק א’ סי’ ק”ס ואגרות משה או”ח חלק א’ סי’ כח – ל שלענין תפילה בציבור לא מועיל רוב. ולכן לכתחילה יש להחמיר שיהיו עשרה ביחד בשעת התחלת התפילה, וכשהמנין מצומצם ניתן להסתפק בששה.

לגבי חזרת הש"ץ וקדיש:

יש הבדל בענין זה בין חזרת הש”ץ לשאר אמירת דבר שבקדושה. שכן לענין חזרת הש”ץ כתב השולחן ערוך (או”ח סי’ קכד סעי’ ד) שאם אין עשרה אנשים השומעים את תפילתו “קרוב ברכותיו להיות לבטלה”! ובמשנה ברורה שם כתב, שכאשר הש”ץ אינו בטוח שיש עשרה המאזינים לברכותיו, טוב שיתנה שאם אינם שומעים תהיה ברכתו נדבה.

ומקור הדין מדברי הרא"ש בשו"ת שהובאו בבית יוסף: "וכשאין ט' בבית הכנסת המכוונים בברכת ש"צ, קרוב בעיני להיות ברכת ש"צ ברכה לבטלה, כי נתקנה ברכת ש"צ לאומרה בי', וכשאין ט' המכוונים לברכותיו נראה כברכה לבטלה. לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין תשעה זולתו ויכוין לברכת החזן." ולכן פוסק השו"ע: " כששליח ציבור חוזר התפלה הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן ואם אין ט' מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין ט' זולתו ויכוין לברכת החזן."

אולם, לענין שאר אמירת דבר שבקדושה כמו קדיש או אפילו תפילת שמונה עשרה וכיוצא בזה, כתב המשנה ברורה (סי’ נה ס”ק לב), שאם יש תשעה העונים יחד, ויש עוד אחד נוכח שישן או מתפלל תפילת שמונה עשרה, מותר לומר דבר שבקדושה, ונחשב להם הדבר כאילו נאמר בעשרה.

אולם, יש שחילקו לענין זה בין אמירת קדיש וקדושה שבזה די בשישה עונים, לתפילת שמונה עשרה שצריך לאומרה עשרה יחד, וכן נהגו להחמיר לכתחילה. וזאת על פי דברי המשנה ברורה בסי’ צ סעי’ ט שעיקר תפילה בציבור היא כשעשרה אנשים מתפללים יחד. לפי הבנה זו, יש חילוק בענין זה בין אמירת קדיש לתפילת שמונה עשרה.

כמו כן יש שהקילו להיפך, שאף בחזרת הש”ץ אין צורך בעשרה עונים, ולדעתם דברי השולחן ערוך בסי’ קכד נדחים, ותמיד די בשישה עונים ועוד ארבעה המצטרפים עמהם [ראה פרישה סי’ קכד, וט”ז שם ס”ק ד, ומגן אברהם סי’ נה ס”ק ח, ואליהו זוטא שם ס”ק ג].

2. בסי' שגיאות מי יבין עמוד רסה הביא משו"ת אגרות משה ח"ד סי' ע אות יג, שבליל שבת אם אמרו קדיש תתקבל לפני ברכת מעין שבע יש לומר שוב קדיש תתקבל לאחריה, וכן הביא בשם הגרי"ש אלישיב. ולאידך גיסא הביא שבשו"ת בית שלמה או"ח סי' נב ועוד וביניהם גם רבבות אפרים תלמידו של האגרות משה, ציין לגבי מוצאי שבת לא כך, והסיק שיש מחלוקת, ולדעה השניה יש לומר שוב קדיש שלם אבל בלא תתקבל. ולכאורה זה אינו, שכן בליל שבת הברכה מעין שבע היא בעצם חזרת הש"ץ, וברור שחזרת הש"ץ מחייבת קדיש תתקבל שהרי התתקבל הוא חלק מחזרת הש"ץ כידוע, שעל כן אם יצאו מקצת הציבור באמצע חזרת הש"ץ ואין מנין, מותר לומר קדיש תתקבל בשישה אנשים בלבד כיון שהתחילו חזרת הש"ץ בעשרה. מה שאין כן במוצאי שבת שהקדיש תתקבל נסוב על התפילה בלחש, ואמרו קדיש כזה לאחר תפילה בלחש.