שאלה:
שמעתי שמנהג ירושלים הוא לא להתפלל מעריב בליל ש"ק לפני צאת הכוכבים, ושמעתי שכך הורה גדול הדור הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ואם אמת נכון הדבר עד כמה חמור הוא המנהג הזה, מאחר שיש בתי כנסיות בעיר שמתפללים מוקדם מאוד, וכפי שנהוג בהרבה מקומות בחו"ל כבר בימי הביניים (כדמצינו בשו"ת תרומת הדשן) ואינני מטיל שום ספק בצדקת ההנהגה הנ"ל ח"ו, רק שואל שאולי המציאות השתנתה עקב חולשת הדור הנוכחי שקשה למשפחות עם ילדים קטנים לחכות בימי הקיץ לסעודת ש"ק, (וגם כדי לחבב את השבת בלבם של הצעירים האם יש מקום להקל) ואולי יש גם להתחשב בקשישים שקשה להם לאכול כ"כ מאוחר. ואם יש קהילה שרוצה להתפלל יותר מוקדם האם יש נדנוד איסור בדבר, ואם לא, האם צריכה הקהילה התרה על ההנהגה טובה הנ"ל?
תשובה:
שלום וברכה
אינני חושב שההגדרה שלך "מנהג ירושלים" הוא נכון, אין כאן ענין ודין של מנהג, אלא שבני התורה האשכנזים בארץ אכן נמנעים מכך בדרך כלל בגלל החשש של עשיית תרתי דסתרי אף שלא באותו היום [אף שיש שאמרו שבערב שבת שיש דין תוספת שבת הדין קל יותר]. מי שמיקל בדבר יש לו על מה לסמוך, אבל יתכן שטוב יותר להתחיל בסעודה לפני השקיעה, ולאחר מכן בהגיע זמן ערבית ללכת לבית הכנסת להתפלל ולחזור, משום שהקריאת שמע אינה בזמנה.
עסקנו בנושא זה כמה פעמים בעבר וניתחנו כמה אפשרויות:
לגבי האפשרות להתפלל רק שמונה עשרה עם הציבור מוקדם ואחרי צאת הכוכבים לומר קריאת שמע בברכותיה, הראשונים כבר דנו בשאלה זו, תלמידי רבינו יונה והרא"ש על פי ביאור הדברי חמודות שם בתחילת ברכות כתבו, שרב שהיה מתפלל של ליל שבת בערב שבת אחר פלג, היה מתפלל רק שמונה עשרה בלא קריאת שמע וברכותיה, כי סבר שעדיף תוספת שבת על סמיכת גאולה לתפילה בערבית, וק"ש וברכותיה היה אומר בערב.
אולם הבית יוסף בסי' רסז הסביר אחרת וכדבריו כך המנהג, שמשום מצות תוספת שבת העדיף לקרוא קריאת שמע בברכותיה קודם זמנה, ואת הקריאת שמע שיצא בה ידי חובה היה קורא בלי ברכות לאחר צאת הכוכבים, כי סבר שתוספת שבת עדיפה. כלומר היה פשוט לו שהאופציה לחלק את התפילה ולומר רק שמונה עשרה לפני הערב אינה קיימת בכלל.
האפשרות ללכת להתפלל אחרי הסעודה או באמצע הסעודה לא תמיד נוחה אבל היא אפשרות נכונה במידה וזה אפשרי בלי לעשות לחץ בבית… כי בזה מרויחים להתפלל ערבית בזמנה, וזה מה שיעצתי לך בפתיח.
וידועה בזה שיטתו המחודשת של הגר"א במעשה רב סי' סה, שהיה נוהג להתפלל בליל שבת ערבית ביחידות כי לא רצה להתפלל עם הציבור שהיו כולם מתפללים מפלג, כי בכך מפסיד קריאת שמע וברכותיה בזמן, כלומר הוא החמיר מאוד בענין זה. [מענין לציין שאפילו הגר"א קדוש ישראל לא היה לו מנין בזמן… כלומר, גם בבית מדרשו נהגו להתפלל שלא כמנהגו…].
כמובן וכידוע ספרדים נהגו להקל בזה יותר ולגבי השמונה עשרה ודאי לא חששו לדעת הגר"א זו.
מקורות:
בית יוסף אורח חיים סימן רסז
ונכנסין לבית הכנסת ומתפללין וכו' ומקדימין להתפלל ערבית כדאמרינן עיולי יומא מקדימין ליה דא"ר יוסי יהא חלקי וכו'. בפרק כל כתבי (קיח:): ופירשו התוספות שמפלג המנחה ולמעלה יכול להדליק הנר וכו'. כבר כתבתי בסימן רס"ג (כב. ד"ה כתבו התוס') שכן כתבו התוספות (ברכות כז. ד"ה דרב) והרא"ש (שם פ"ד ס"ו) וה"ר יונה (יח: ד"ה רב צלי) בפרק תפילת השחר ותמיהני על רבינו שלא כתב שזה דעת הרא"ש גם כן: ומה שכתב רק שימתין לקרות שמע עד עונתה. שם בגמרא (ברכות כז.) אמרינן דרב צלי של שבת בערב שבת וכתב הרא"ש (שם) על זה צלי של שבת בערב שבת מפלג המנחה ולמעלה ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא קריאת שמע בעונתה ואף על פי שלא היה סומך גאולה לתפלה כיון שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול על הקודש לא חייש לסמיכה עכ"ל, וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפלה (ה"ז) וז"ל ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ובלבד שיקרא קריאת שמע בזמנה. וכתב הגאון מהר"י אבוהב ז"ל וזאת הקבלה יראה שיכול לקבל שבת ולאכול מיד כך נראה בפסקים שאומר בפרק תפלת השחר (רא"ש שם) ובריש פרק ערבי פסחים (סי' ב) שדוקא אכילת מצה הוא משתחשך דאיתקש לפסח אבל אכילת שבת נראה שיכול לאכול אפילו בזה הזמן עכ"ל, וכן כתב רבינו ירוחם בח"א (סו ע"ג). ואם תאמר אף על גב שיכול לאכול מיד ונפיק ידי סעודת שבת מכל מקום איכא למיסר לאכול קודם שיקרא קריאת שמע כדאמרינן בריש ברכות (ד:) לא יאמר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואח"כ אקרא קריאת שמע ויש לומר דכיון דאיכא רבוותא דפסקי דמפלג המנחה ואילך הוי זמן קריאת שמע וכדכתב הרא"ש בריש ברכות (סי' א) אף על גב דמשום דאיכא מאן דסבירא ליה דלא הוי זמנה עד צאת הכוכבים חוזר לקרותה משתחשך מכל מקום לא מיקרי אוכל קודם קריאת שמע כנ"ל:
ובמעשה רב באות סה כתב וזה לשונו: תפילת ערבית בזמנה דוקא אפילו בשבת ואף ביחיד אם אי אפשר לאסוף עשרה בזמן קריאת שמע, עד כאן לשונו.
כשמתפלל מוקדם, מה מכוון בק"ש? הרי לא שייך עדיין לכוון לצאת יד"ח! ומדוע מקפידים על הקריאה בכל דקדוקיה ועם להאריך באחד וכו'? זה הרי רק קריאת פרשה לעמוד בתפילה מתוך ד"ת! באותה מידה הי יכולים לקרוא פרשת העקידה!
נכון, למעט שיטת ר"ת שגם ק"ש ניתן לקיים מפלג אך אין הלכה כן.
למעשה, מה מכוונים בק"ש? והאם יש עניין לקרוא אם כל הדקדוקים ולהאריך באחד וכו'? כי איפה שהתפללתי כן האריכו ודקדקו כמו ק"ש רגיל ותמהתי מדוע, אז אני רוצה לדעת הלכה למעשה, צריך או לא? ומה מכוונים?
כדאי לכוון ולדקדק כמו בקריאת שמע רגיל משום דעת רבינו תם, אבל נכון הדבר שלרוב הראשונים לא יוצאים בזה ידי חובה.
השאר תגובה