שאלה:
שלום,
לגבי קייטרינג, איך למדוד לגבי איסור אונאה ?
א. דהנה קשה לדעת אם יש מחיר קבוע בשוק, ומה נקרא מחיר קבוע, שלפעמים אחד ימכור בחמש שקל ואחד בשש, האם זה נקרא מחיר קבוע, או מחיר קבוע היינו דוקא כשכולם מוכרים במחיר אחיד, כגון שכולם מוכרים בחמש שקל אותו מוצר ?
ב. ועוד, אם אין מחיר קבוע בשוק, אלא שלא ידוע על המחיר בשוק, למשל אחד מוכר איזה מוצר בחמישים שקל ולא ידוע לו באיזה מחיר מוכרים כולם (כגון שלא אומרים אלא אם כן מבקשים), מה יעשה ?
ג. ועוד, האם יש אפשרות להעלות המחירים על מחירי השוק, על סמך שכר טרחה, דהיינו שהקונה לא משלם רק על המוצר אלא גם על העבודה לעשות לו המאכלים וכדומה ? והאם יהיה מותר אם כותבים באתר אינטרנט או על הצעת מחיר ש"יש בכלל המחיר עלויות לעבודה, ולשיווק", ועל ידי מכלילים שכר הטרחה וכדומה בכלל המחירים ?
ד. איך למדוד שכר הטרחה. האם צריך למדוד לפי מחיר הקבוע בשוק ? ואם אין מחיר קבוע (למשל שאחד יקבל שכר מינימום ואחד יקבל יותר ואחר יקבל שכר מאוד יקר), איך למדוד ? ועוד, אם בעל החנות או אשתו, או משפחתו, הם שטורחים עבור הכנת המאכלים וכדומה, בודאי שלא היו מקבלים שכר מינימום עבור העבודה, אלא יקר יותר, ואיך למדוד ?
ה. עקב הקושי שיש לפעמים באיזה מוצרים לדעת המחיר הקבוע, ואם יש בכלל, איך להינצל מאיסור הונאה ? [כתוב שיש אפשרות לומר לקונה שבמחיר זה קנינו, ובמחיר זה אנו רו͏צים למכור, וממילא אם קונה נמצא שמחל, אבל למעשה קשה להגיד את זה… והאם יש אפשרות אחרת בגדרי ההלכה, כמובן].
ו. המחירים נקבעים לפי אותה העיר, או אפשר גם בעיר אחרת הסמוכה. למשל, אחד מוכר בכפר ששם אין קיינטרינג, אלא שבעיר הקרובה יש, איך מודדים ?
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה,
בערוך השולחן (סימן רכז) כתב שכיום אין מחירים קבועים והמחירים נעים בין חנות לחנות, ולכן אין איסור אונאה אם מוכר במחיר הגבוה או במחיר הנמוך. אבל גם לדברי הערוך השלחן אם מפקיע מחיר גבוה שלא נמכר כלל ואין סיבה הגיונית להפקעת מחירים, יש בדבר איסור אונאה.
אם יש סיבות שמגביה את המחיר, כגון שעורך קייטרינג ברמה מקצועית יותר או שמעביד אנשים שעלותם רב, או שרוצה שכר טרחה, או שיש לו הוצאות וגולם את ההוצאות בתוך הקייטרינג, אין איסור אונאה.
תשלום לעובדים או בני משפחתו ודאי נכלל כהוצאות ומותר להעלות את המחיר כדי לכסות את התשלום לעובדים. ומותר לשלם להם לפי מחיר יקר גם אם הם בני משפחתו.
האיסור אונאה חל רק אם מפקיע מחיר גבוה ואין סבירות להפקעת המחיר.
בהצלחה.
מקורות:
עיין באריכות בדברי הערוך השולחן שם בכל הסימן.
ערוך השולחן חושן משפט סימן רכז
סעיף כח
אמרו רז"ל [ב"מ נ"א ב] הנושא ונותן באמנה אין לו עליו אונאה כיצד מוכר שאמר ללוקח חפץ זה לקחתיו בכך וכך ורצוני להשתכר בו סכום כך וכך אין להלוקח עליו אונאה דהא סבר וקביל שישתכר כך וכך ולא ירד לשווי של מקח ולא דמי לעל מנת שאין לך עלי אונאה שנתבאר דיש אונאה זהו מפני שירד לשוויו של מקח שקנה ממנו בכך וכך ומסתמא סבר שכך הוא שוה והתנאי אינו מועיל מטעם שנתבאר בסעיף כ"ב משא"כ בקונה באמנה שאינו מדבר בשווי המקח כלל אלא כמה ריוח יתן לו על מה שנתן אין המוכר עובר בלא תונו דאינו מאנה אותו ואינו יודע כלל שיש בזה אונאה ולכן אף כשנתגלה אח"כ שיש בזה אונאה המקח קיים ואינו מחזיר לו כלום וכן אם נמצא ששוה הרבה יותר אין הלוקח מחזיר לו כלום דהא גם המוכר לא ירד לשווי אלא שירויח כך וכך והרי הרויח ומה לו עוד מיהו אם המוכר יודע שבאמת נתאנה בהמקח ואינו שוה כמה שנתן בעדו פשיטא שמחוייב להגיד להלוקח שיש בזה אונאה ואם יקבל יקבל דלוקח באמנה נהי דאין לו אונאה זהו כשאח"כ יתגלה שאינו שוה כל כך אבל לא כשהמוכר יודע מקודם דיש בזה אונאה ואין לך אונאה גדולה מזו וכן הסכימו גדולי אחרונים [ואתי שפיר בזה דברי מהרי"ט שהביא הנה"מ]:
סעיף כט
ולאו דוקא מוכר שאמר ללוקח חפץ זה לקחתיו בכך וכך שהלוקח יודע המקח אלא אפי' לוקח שאמר למוכר בכמה שלקחת חפץ זה הנני נותן לך ריוח כך וכך ג"כ אין דין אונאה בזה ואף שנוכל לומר כיון דלא ידע הלוקח בעת המשיכה בכמה לקחו הוי כמדד ולא פסק ואין זה קנין כלל כמ"ש בסי' ר' ועוד דיהא בו עכ"פ דין אונאה דאפשר לא עלה ע"ד הלוקח שהמוכר שילם מקח כזה מ"מ המקח קיים ואין בו אונאה דכיון דלא ירד הלוקח לשווי' של המקח אלא כמה ישתכר המוכר מקרי שידע המקח וכמה ששילם המוכר לא הקפיד כלל [עי' סי' מ"א סקמ"ו] והסכימו רוב הפוסקים דאע"ג דאין באמנה דין אונאה מ"מ כשנמצא בו מום בטל המקח דלא האמינו רק על המקח וסבר וקביל ולא על מום ואדרבא עיקר הנאמנות הוא שמאמינו שהסחורה טובה ולכן אינו מקפיד על המקח אבל אונאה אין בו אף ביותר משתות [ש"ך] וראובן שמכר לשמעון ונתאנה ראובן באופן שאם היה תובעו לשמעון היה המקח נתבטל אך בתוך כך מכר שמעון ללוי בלא אונאה אין אחד מהם יכול לבטל המקח בטענה שהרי בע"כ ראובן יבטלו דמ"מ כל זמן שראובן אינו מבטל אין להם רשות לבטל המקח דשמא ראובן יוותר על אונאתו [עי' נה"מ בביאורים סקי"ט]:
סעיף ל
ממה שנתבאר למדנו דאותם הקאמיסנירן היושבים במקומות הגדולים וקונים סחורות בעד החנונים מערי המדינה ונוטלים ריוח ידוע כמו שנים או שלש למאה אין עליהם טענת אונאה דזהו ממש נושא ונותן באמנה דהחנוני מאמינו שנתן בעד הסחורה כך וכך ונותן לו בעד טרחתו ריוח ידוע ואפי' הסחורה שקנה הקאמיסנער קודם שהודיעו החנוני לקנות בעדו מ"מ אין להחנוני עליו טענת אונאה כיון שמאמינו שכך עולה לו וכך וכך צריך להרויח וכ"ש כששלח לו רשימה לקנות בעדו דאינו אלא שלוחו ואף על גב דאדרבא בשליח יש אונאה אף בכל שהוא מ"מ בזה לא שייך דין זה דהא החנוני יודע שהסוחרים הגדולים אין מקבלין סחורה בחזרה וע"מ כן שלח לו לקנות בעדו ולפיכך נ"ל עוד דאפי' נמצא מום בסתר באופן שהקאמיסניר לא היה באפשרי לראות כגון בחתיכה סחורה שנחסר מהמדה או שבאמצע הסחורה לא טובה או רקבון וכדומה אין לו להחנוני טענה עליו דידוע שהסחורה מונחת בכריכה ואין הסוחר מניח לפורקה ולראותה ע"פ כולה ומה היה לו לעשות וכל חנוני סבר וקביל דא"א באופן אחר ורק מום שבגלוי כמו סחורה מפורקת אם נמצא מום אחריותו עליו וכן סחורה המוכנת אצל הקאמיסניר קודם ששלח לו החנוני שישלח לו אם נמצא מום או חסרון האחריות עליו וכמו כן החנונים הקטנים הקונים סחורה בהאיסקלאדן על נאמנות פרנסה נהי דאין בזה דין אונאה אבל ביטול מקח מחמת מום יש בזה דנהי דאינו אותו במומין מ"מ אין לו רשות לרמות לאחרים וההפסד עליו וכן אם בעל האיסקלאד או הקאמיסנער יודע שבהסחורה המוכנת אצלו יש אונאה בהמקחים אסור לו למכור להחנוני באמנה ויש בזה אונאה ודע שאחד מהגדולים בדור שלפנינו האריך לסתור כל דברי הפוסקים בזה ולדעתו להרמב"ם ז"ל יש אונאה בקאמיסנירן וזה שאמרו חז"ל דבאמנה אין אונאה זהו בהריוח שמרויח הוא ולא באונאה בעצם הסחורה ולא נתקבלו דבריו גם בחייו וכן דנין כל בתי דינין שאין על הקאמיסנער טענת אונאה במקח ואין חילוק בנושא ונותן באמנה בין סוחר או חנוני קבוע למוכר באקראי ודין אחד להם [ועיקר דבריו נסתרים מברייתא דלא יחשב את הרע באמנה וכו' דוק]:
