הרהור לאו כדיבור

שאלה:

שלום הרב,
אשמח לתשובה מכבוד הרב בשתי השאלות הבאות
א. למה בסימן צד (הלכה ו, סעיף קטן כא) כתב המשנה ברורה שהמתפלל בלב (כשהוא חולה) – "אפשר שיוצא בדיעבד" ואילו בסימן סב' (הלכה ג, סעיף קטן כא) כותב בפירוש שאמר ק"ש בליבו לא יצא.
כידוע, כיוון שהמשנה ברורה פוסק שהרהור לאו כדיבור (כפי שמאריך בביאור הלכה וגם כותב שמה שהשו"ע אמר יצא, זה לאו דווקא אלא הקב"ה ייתן שכרו), למה כתב שבתפילה ייתכן שיצא בדיעבד ?
חשבתי לומר שבק"ש קל לקרוא ולכן המשנה ברורה לא רצה להקל אך לעניין תפילה, כיוון שצריך לומר תשע עשרה ברכות, שם מצא להקל.
אשמח לשמוע את תשובת הרב.

ב) בסימן צח כותב הבית יוסף לעניין חציצה בין הרגליים לרצפה על דברי הטור (שמשווה בין חציצה של כהן בהקרבת קרבן לחציצת אדם המתפלל)
אומר הבית יוסף –
"ומ"ש שלא יחוץ דבר בינו לקרקע איני יודע מהיכן למד כן וגם הוא לא הזכיר כן בסימנים דלעיל אצל הדברים שצריך ליזהר מהם בשעת תפלה"- וכידוע, השו"ע לא הזכיר דין זה ולא פסק אותו להלכה.
ולא ברור לי- אם הבית יוסף הבין שמדובר בדין, בהלכה (שלא כמו הב"ח) , למה זה שלא הבין את הטעם או שאין מקור גורם לו לא לפסוק להלכה את הדין. הרי גם אם איננו מבינים את הטעם אנחנו מקיימים את ההלכה, ולמה שלא נאמר אותו דבר כאן ?
ואולי הכוונה מהמשך הבית יוסף שאחר כך הוא קצת חזר בו ואמר שזה רק דומה לחציצה אך אין כאן ממש דין חציצה (כמו שמשווה לעומד על מקום גבוה ג' , למרות שגם בפחות משלושה הוי חציצה בכהן).

תודה רבה וסליחה על הטרחה

תשובה:

שלום וברכה

1. כוונת המשנה ברורה למה שהתבאר בסי' סב ס"ק ח ובביאור הלכה שם, שבבמקום אונס כן סומכים לענין ברכות ותפילה על הדעה שהרהור כדיבור דמי ובודאי אינו חוזר ומתפלל ומברך, וההבדל העיקרי הוא שבקריאת שמע גם אין ברכה לבטלה כי יכול לקרוא שוב, זה פסוקים, וגם חיובה מהתורה בשונה מהתפילה שאינה אלא מדרבנן וספק ברכות להקל.

2. הוא מקדים שאינו יודע מה המקור לדברי הטור, ולכן חלק עליו, זה לא דבר נדיר שהבית יוסף חולק על הטור לדינא.