שאלה:
שלום רב הרבנים שליט"א,
בבקשה אשמח לדעת – אשאל את זה בכלליות. האם פלוני, אדם בוגר, שאינו רגיל מדי שבוע למשל פיצה או גלידה, והיא כסוג של מדי פעם שכזה עבורו כדרך תענוג.
לא איזה תפנוקי שף במסעדה אלא משהו שכונתי של 20 שקלים / גלידה פשוטה על מקל של שלושה שקלים בערך. וכאמור שלא לצורך האכלת קטן.
האם לפלוני שכזה ראוי מפאת כבוד תשעת הימים לדחות תענוג ברמה שכזו? אני שואל באופן כללי ואפשר שאפילו לשם הבירור נניח שזו היתה שנה בה השבוע הוא שבוע החל ת"ב – כך שנוציא כל מיני הבדלי נוהגי ספרדים-אשכנזים שאינני בבקיאות רחבה בהם.
ובכלל שואל, כי יש תיאורים מכמרי לב על גדולים שישבו חפונים על הרצפה ביגון וניזונו מפת יבשה ומלח, והמצפון לא יהיה נינוח.
האם לדעת הרב, הפלוני הזה מתחבט בבל תוסיף או יש בגו?
תודה רבה לכם!
תשובה:
הנושא הזה אינו שייך לבל תוסיף, וברור שככל שאדם מצער עצמו יותר בצער החורבן קדוש יאמר לו, אין איסור לאכול גלידה ופיצה בימים אלו, אבל העיקרון נכון שכל אחד בהתאם למצבו למקומו ולתחושותיו, משתדל להתאבל על צער החורבן.
שנזכה לגאולה שלמה.
כבוד הרב, בנקודה הזו בדיוק אמנם בגדר בל תוסיף לא שייך כאן אבל האם לא יהיה עליו טענה האם נראה לך שאתה כזה חשוב להתאבל על ירושלים?
בימים אלו? ודאי שלא! זה הרי מהות הימים הללו…
חז”ל הרי קבעו לנו את הימים לאבל ואת הדרך להתאבל כמובא בסוף סוטה מהיכי תיתי שאנחנו נקבע לעצמנו הנהגות ופרישות מעבר למה שחז”ל קבעו לנו?
כשכתוב ממעטים במשא ומתן וכו' לכתחילה נתנו לנו דברים לא מוגדרים כדי שנבין את רוח הדברים, בעיני זה פשיטא. וכי יעלה על הדעת שבימים אלו אדם שנמנע מאכילת גלדיה מחמת כאב החורבן הוא לא בסדר? איפכא מסתברא…
כבוד הרב תודה רבה.
באופן די שגור השתמשתי בדרך שלום רגילה בפתיחת שאלותיי כאן, על הכתב באתר, אני יודע שיש להימנע מלדרוש שלום. ושמתי לב לאחר כמה מתשובותיך לדרך זו. לא הקדמתי לזכור שיש בכך גם מן הראוי שעל הכתב.
ואמן לגאולה 🙏🏻
האיסור בדרישת שלום הוא רק בתשעה באב עצמו.
מצטער אך לא זכיתי להבין. חז”ל הרי כן הגדירו זאת. איזהו נטיעה של שמחה איזהו בנין של שמחה. רק דברים מוגדרים אלו נאסרו. וכן בסוגיה שציינתי בסוף סוטה רבו פרושים… נטפל להם… עד שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר אלא אמרו חכמים וכו’. מבואר מהסוגיה מה נכלל בזה. וכשראו אדם ששינה נעלו משום אבלות ראו בזה משום יוהרה ושאלו אותו אם נראה לו שהוא חשוב מספיק בשביל להתאבל על החורבן
יש דברים שנאסרו באיסור גמור ויש שלא ניתנה להם הגדרה ברורה, ומכל מקום פשוט וברור שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה… לבוא ולומר היום שמי שמצער עצמו מהנאות בימים אלו זו יוהרה, זה היפך הסברא הישרה לפי דעתי.
שלום לכבוד הרב, לכבוד המגיב היקרים.
אני קיבלתי מדברי הרב טווח של אפשרויות לטעם הבנתי הקלה. וסליחה שמפרש אותו.
לי פשיטא שנהיה ברור שאין כאן חובה להימנע מפיצה וגם אין יוהרה לכך שבהינתן ואני ממש ממש מאוד רוצה פיצה אז במקום ארבע משולשים שאני רגיל בהם אז אוכל שניים-שלושה. זו אפשרות אחת, ויש נגיד מי שבאותה תחושת חשק ועינוג מפיצה יקריב לטובת הזכירה שהפיצה שלו תתקרר, או יש מי שיבקש בלי תוספות שהן חלק בלי נפרד עבורו בפיצה. בעצם, כל אחד ודרכו שלו ומדרגתו שלו להיות נוכח בהפסד הגדול שהיה לנו בחורבן. ויש גם את הקוטב השני, שכמובן שאם מדובר באנשים שמחפשים רק יגונות ובכיה עד כדי ששוכחים שיש גם את שמחת התקווה לקוממיות – אזי מה מועילה להם ההתאבלות(?).
מה שבטוח אחרי כל ההתכתבות הזו כל רגע שעובר בלי פיצה הוא כבר קצת הכנה לתענית.
יישר כוח על ההרחבה בנושא. למדתי עוד.
שמור על הבריאות…
במחילה מכבוד תורתו על חזרת השאלה אך לא זכיתי להבין. איך מסביר הרב את הסוגיה של רבי יהושע שהסביר לפרושים שהתאבלו שאין להתאבל יותר מדי והסוגיה של היוהרה בנעילת נעליים שחורות?
זה לא בתשעת הימים.
השאר תגובה