שאלה:
שלום רב, האם בני נח יכול לומר ברכה על מאכל לא כשר כמו בשר לא כשר?
תשובה:
אכילת אותו מאכל מותרת להם אז למה לא… גוי אסור רק באיבר מן החי.
מקורות:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רטו סעיף ב: השומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות, אף על פי שלא שמע כולה מתחלתה ועד סופה, אף ע"פ שאינו חייב באותה ברכה, חייב לענות אחריו אמן; אבל אם היה המברך אפיקורוס או כותי או תינוק, או היה גדול ושינה ממטבע הברכות, אין עונין אחריו אמן. הגה: ועונין אמן אחר עכו"ם, אם שמע כל הברכה מפיו (הר"י פרק אלו דברים).
וראה מה שכתב הט"ז שם ס"ק ג, לדון אם יש חובה לענות אמן שאפשר לענות, וזה לשונו, ועונין אמן אחר עכו"ם. זה מירוש' שהביא הרא"ש וכתב הטעם לפי שאין דרך העכו"ם לכוין לע"א כשמזכיר את השם פי' לאפוקי כותי שאם מזכיר השם כונתו להר גריזים וכ"כ ר"י בשם ירוש' ואני אומ' אמן אחר כל המברכים שנאמר ברוך תהיה מכל העמי' וברמב"ם שהיה לפני הב"י כתוב עכו"ם דומיא דכותי וכתב בכ"מ שבגי' הטור ברמב"ם לא כתוב בעכו"ם איסור אלא דוק' כותי והוא הנכון ומש"ה פסק רמ"א כותיה והוא הנכון כיון דלא מצינו תלמודא דידן חולק ודאי אזלינן בתר הירושלמי אלא שהכריע דדוקא בשמע כל הברכות ממנו וזה לחלק עכ"פ בין עכו"ם לישראל ועוד נרא' לחלק דבעכו"ם ליכא חיובא אלא שאין איסור לענות אחריו קאמר וכמו שהיה הטור רוצה לפ' תחלה בישראל וזה מוכח מדתנן עונין אמן אחר ישראל וכו' ולא נקט עכו"ם אלא עכ"פ חילוק ביניהם והיינו בדרכי' שכתבתי: עד כאן לשון הט"ז.
ויעויין עוד בפרי מגדים שם משבצות זהב סימן רטו ס"ק ג, שהביא מקורות הדין ומה שכתב הירושלמי דאף בלא שמע כל הברכה. וזה לשונו: (ג) ועונין. עיין ט"ז. ברכות נ"א ב' במשנה עונים אחר ישראל ולא אחר כותי עד שישמע כל הברכה, ובירושלמי [ברכות פ"ח ה"ח] עכו"ם עונין אחריו והיינו אף שלא שמע כל הברכה, דבשמע אף מכותי, והמחבר כתב כותי אין עונין היינו לאחר שגזרו, ומשמע עכו"ם ג"כ בשמע כל הברכה אין עונין ועיין ר"מ פרק א' מהלכות ברכות הלכה י"ג, יע"ש. והר"ב הגיה עכו"ם עונין בשמע כל הברכה ועדיף מכותי, (דעשאום כעכו"ם לגריעותא [לא] למעליותא עיין ב"י ד"ה ומ"ש ועו"ג), ומכל מקום בירושלמי משמע אף בלא שמע כולה עונין בעכו"ם עיין ב"ח [ד"ה ויראה], ולזה תירץ הט"ז דפשטא דמתניתין משמע דעכו"ם אין שוה לישראל דאם לא כן היה כוללם יחד, וזה אינו אלא דאם לא כן היה לומר עונין אמן אחר עכו"ם ולא אחר כותי אלא א"כ שמע כל הברכה שמע מינה דעכו"ם לא, והא דלא כללינהו עם כותי (א"צ) [איכא למימר] דכל שכן הוא מכותי אף קודם שגזרו היה הכותי חשוד יותר דאין רגילות עכו"ם בכך עיין ב"י. ובחדושי הארכתי וכאן אין להאריך. כתב הלבוש בסעיף ג' גדול אינו יוצא בעניית אמן מפי קטן בר חינוך ואיני יודע דזה להתוספות במגילה [יט, ב ד"ה ורבי] ואנן בסימן קפ"ו [סעיף ב] קיימא לן דקטן מברך לאביו אף על גב דהוה רק דרבנן ולבוש שם כתב כשאכל קטן כדי שביעה, היינו דלא ליהוי תרי דרבנן ועיין מ"א [סימן] קפ"ו [סק"ג] וצ"ע. ועיין עטרת זקנים (ז') [ב] בשם לחם רב כתב ג"כ דאינו יוצא גדול בברכת קטן ואיני יודע למה וצ"ע:
ויש בזה עוד שיטות בפוסקים, ומ"מ לכאורה משמע דשרי לגוי לברך. ועיין מגן גיבורים שלטי גיבורים שם: נלפע"ד דהנה במדרש רבה פ' תולדות פ' ס"ו אמרו וז"ל תנא גוי המברך את השם עונין אחריו אמן בשם אין עונין אחריו אמן וכן הוא בירושלמי פ"א דמגילה הלכה ט' ופ"ג דסוכה הלכה יו"ד (ובברכות פ"ח אין הגירסא כן וע"כ כתב ביפה תאר דלא נזכר כן בירושלמי אבל הוא לפנינו בירושלמי באלו המקומות עם פירוש מוהרא"פ וק"ע והפ"מ כתב דבסוכה ומגילה כתוב כמו בברכות ולפנינו אינו כן רק כמו שהוא במדרש רבה וע' בנר מערבי מ"ש בזה) ולא נודע כוונתו והיפ"ת וק"ע ויפ"מ נדחקו בפירושו אמנם נראה ביאור הענין הוא דהנה המ"א הביא כאן בשם המדרש דכששומע אחד מתפלל דבר או מברך לישראל בלא הזכרת השם חייב לענות אמן, ומעתה יש לומר דודאי עכו"ם המזכיר את השם בברכה אין לענות אחריו אמן משום דכוונתו לע"ז ורק אם מברך בלא הזכרת השם דאז אין קפידא כלל שפיר עונה אמן כמ"ש במדרש.
