שאלה:
שלום רב.
1) שאלה לי בקשר לימים שאחרי ביאת המשיח. הרי כתוב שהאנושות תחזור לדרגה למצב שלפני חטא אדם הראשון. במה זה יתבטא? שמעתי שלא יהיו יותר תאוות, שלא יוולדו עוד ילדים כי העולם יגיע לתיקונו וכל הנשמות כבר ירדו לעולם ונשמות יפסיקו להתגלגל. ואם ישנם כאלה שעוד לא התחתנו ועוד הביאו ילדים, איך זה מסתדר שלא יוולדו עוד ילדים? הרי מה הם אשמים בכך שלא מצאו זיווג הגון. ובהקשר לכך שהאנושות תחזור לדרגה למצב שלפני חטא אדם הראשון, במה בדיוק זה יתבטא? הרי אדם וחוה היו ערומים לפני החטא ולא התבוששו. האם גם לאחר ביאת המשיח יהיה זה אותו דבר?
2) מדוע לעתיד יבוא יצטרכו כולם למות לשעה אחת ואז לקום לתחייה? האם שעה זו שעה שאנחנו מכירים או האם עשרות ומאות שנים?
3) מדוע בעתיד הרחוק כמה אלפי שנים לאחר ביאת המשיח יחזור העולם לתוהו ובוהו – וכמו ששמעתי שה' יבנה עולם חדש?
תשובה:
שלום וברכה
הרמח"ל מדבר על כך שבתיקון העולם יחזרו ישראל למצב של אדם הראשון לפני החטא, אבל אין הכוונה להיותם ממש בגן עדן, שהרי בדבריו שם הוא מציין לדברי חז"ל שגם לפני מעמד הר סיני פסקה זוהמתם וחזרו למצב זה של אדם הראשון לפני החטא, אלא הכוונה לנקודה אחרת. כידוע מדברי הרמב"ם במורה נבוכים, לפני חטא אדם הראשון הרע לא היתה לו מציאות של ממש בנפש, אלא הבחירה היתה בין אמת ושקר ולא בין טוב לרע. כלומר היתה בחירה, ואדם הראשון גם חטא בעת בחירה זו, אבל זו לא היתה בחירה בין מציאות של טוב ורע אלא בין אמת לשקר שהוא חיצוני לרוחו ונפשו של האדם. כך יהיה גם בתיקון השלם, עולם כמנהגו נוהג כמו שכת הרמב"ם בהל' מלכים, יוולדו ילדים יטעו כרמים וכו' וכו', אבל האנשים יהיו מתוקנים יותר.
מה שהובא שימותו לפני התחייה הכוונה לרגע אחד קל.
העולם לאחר האלף השישי יחרב ויעשה רוחני יותר, ברמח"ל מונה כמ המדרגות של רוחניות וזיכוך של העולם עד שיהיה עולם הנשמות ממש. ברבינו בחיי פ' בהעלותך יש חלוקה אחרת, אבל זה העיקרון זיכוך ועלייה של העולמות.
חשוב להוסיף עוד ענין, העיסוק בדברים הללו שיש אליו הרבה משיכה, אמנם המידה הנכונה הנדרשת מיהודי ירא שמים היא לא כן. הרמב"ם כותב שאין לעססוק בהם ולא לשימם עיקר, משום שעיסוק בדברים אלו אינו מביא לא לידי יראה ולא לידי אהבה, ומסיים הרמב"ם שם בהלכות מלכים פרק יב שיש לחכות ולהאמין. וכלומר שעלינו להאמין שאכן יבוא המשיח ותהיה מציאות שונה מן המציאות בה אנו חיים, להבין את הדברים לאשורם כיצד יהיו לא נוכל לדעת במצבנו עתה. ואלו דברי הרמב"ם שם בהלכות מלכים הלכה א] "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה, ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם, ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן, וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל, ומה ענין רמזו בהן." וכלומר כעת הדברים הללו הם משלים בלבד לא ניתן להבינם לאשורם, מחד אכן עולם כנהגו נוהג, אך גם ישבו ישראל לבטח. ולכן עלינו להמתין ולצפות לכך בלבד. ועוד המשיך הרמב"ם שם בהלכה ב: "אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו', ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים, ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו." נמצא כי אכן חלק מן הדברים הרמב"ם טורח ומפרש, כי אליהו הנביא יבוא ויטהר את יחוסי עם ישראל, אלו הם דברים שעלינו לדעת עתה, שאכן בסופו של דבר ישיב אליהו לב אבות על בנים, אך עדיין לא ניתן לדעת כיצד אכן יהיה הדבר. והרמב"ם אף טורח ומדגיש כי גם לחכמים אין קבלה בדברים אלו, ולכן אין הם עיקר בדת.
