שאלה:
לכבוד הרב שלום
רציתי לשאול איפה עובר הגבול מבחינת שמירת העיניים, אני אסביר:
אדם רווק שחי בעיר מעורבת אין מציאות שלא יהיה לו הרהורים גם אם הוא שומר את העיניים
שהרי גם בהליכה קלה לסופר בימי הקיץ ניתן להיתקל בקלות במראה שעלול לגרור הרהור
או לחילופין אפילו בהליכה לבית כנסת…
או בעת רכישת בגדים נניח(אני נמנע מללכת לקניון תקופה ולהזמין מהאינטרנט כי בשניהם יש תמונות ומראות לא צנועים אבל לאחר תקופה ארוכה אני צריך בגדים..)
שאלתי אברך בעניין והוא אמר לי שאם יודעים שהליכה למקום מסוים תגרום הרהור אזי אסור ללכת.
אך האמת הייתי רוצה לשאול לשם שינוי מה מותר ולא מה אסור
שהרי כתוב: אמרו חכמים (ב”ב קסד, ב): “שלוש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום: הרהור עבירה, ועיון תפלה (שמסיח דעתו מעט בתפילה), ואבק לשון הרע”.
ועוד אני יודע שמופיע בגמרא שכאשר יש לאדם שתי דרכים האחד ארוכה ולא פרוצה והאחרת קצרה ויש פריצות הוא יקח את הקצרה(משהו כזה שקראתי בעבר שמופיע בגמרא).
לכן אני שואל על עצמי
כרגע אני מחפש עבודה בתחום אותו אני לומד
העבודה היא מעורבת
האם לא לחפש עבודה?
וגם אם אני לא אחפש עבודה ואשאר בבית(נניח ונוציא את גורם הפרנסה) אני לא במקום שאני יכול למלא את כל היום שלי בתורה זה כמה דרגות מעלי כרגע(לכן אני רוב היום אשתעמם וזה בעיה בפני עצמה)
אז מה לעשות?
ועוד נושא שאני מתמודד איתו
כאשר שמירת העיניים נפגשת מול דרך ארץ. כלומר, אדם נניח שחי במשפחה שיש בה גם דתים וגם חילונים
אז האם הוא יגיד שלום לבחורה שלבושה בצורה לא צנועה?
האם כאשר הוא נפגש עם סתם בחורה שהוא מכיר הוא יתעלם או יגיד שלום?
אם הוא יתעלם אזי להתעלם בכל מצב גם כאשר היא באה מולו וסביר להניח שהיא מבינה שהתעלמתי?
כמובן שלא ינסה לפתח שיחה
אבל עצם אמירת השלום יכולה בקלות אולי באותו רגע אולי בהמשך היום לעלות אצלי הרהורים…
אני יודע שגם בעניינים הללו יש דרגות והשאיפה היא תמיד להתקדם
אך שוב אני רוצה להבין מה מותר
ומה גם שלא גוזרים על הציבור גזרות שהוא לא יכול לעמוד בהן..
המציאות היום היא אחרת בכל קנה מידה ביחס למה שהיה בעבר
להישאר בבית ולא לצאת זו הדרך היחידה שיכולה להבטיח לך לא להיתקל במראה פרוץ
אך מהצד השני כמו שאומרת הגמרא שאין אדם ניצול מהרהור
שהרי גם משעמום יכול בקלות לעלות לי הרהורים מהעבר
זה לולאה שאין לה סוף
לכן אשמח מאוד לקבל תשובה מפורטת עם מקורות
תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
באופן כללי, כאשר אדם יודע שמחמת ראייה מסוימת ודאי יבוא להרהור עבירה זה אסור, אבל אם איינו יודע בבירור ויש לו לתלות שאולי לא יבוא להרהר, זה בכלל "ליכא דרכא אחרינא" שאין בזה איסור.
מקורות:
ראה כאן מאמר רחב בענין זה.
הבא ליטהר מסייעין לו
אדם כזה עם כאלו שאיפות גדולות וודאי יגיכ למדריגות גדולות
חזק ואמץ
אל תכניס את הראש בעצבים תהיה שמח
אחרי כל ראיה שנכשלת תאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" כך אמר הרה"ק ר' אלימלך מליזענסק זצוקללה"ה
שנן בדרך פרקי תהילים וגם יגנו עליך מםני ראיות רעות
והעיקר להיות שמח כל הזמן ולאהוב את השי"ת
השאר תגובה