עיתים לתורה

שאלה:

שלום, רכשתי סידור עם פירושים פשוטים ע"פ תורת הסוד מאת הרש"ש וכו'. בסידור קיימים המון הסברים ופירושים מתורת הסוד לאורך כל הסידור כולו לגבי כל חלקי התפילה השונים בסידור.
השאלה היא,אם אני קורא ומנסה להבין את ההסברים והפירושים האלו בזמן שאני לא מתפלל – האם זה נחשב כקביעת עיתים לתורה?

ועוד – אם איני מעוניין ללמוד גמרא או מישנה לצרך קביעת עיתים, האם אוכל למשל פשוט ללמוד פירושים לפרקי תהילים ל-10 ו 15 דקות וזה יחשב לי כקביעת עיתים?? או ללמוד את שיר השירים וזה ייחשב לי?
במילים אחרות – מה אינו יכול לחשב לי כקביעת עיתים?

תשובה:

שלום וברכה

כל לימוד תורה יכול להכלל בקביעות עיתים לתורה, בין אם זה תנ"ך ומפרשיו או פירושים לתפילה. אבל יש חשיבות רבה במידה ואתה מסוגל, כן למצוא זמן ללימוד גמרא והלכה, כדי להיות מחובר לבסיס. בכלל, בלי ידיעת ההלכה קשה מאוד לדעת לקיים מצוות כהלכתן.

בהצלחה רבה

מקורות:

כמה מדיני קביעת עיתים לתורה: בדברי השולחן ערוך אורח חיים [הלכות בית הכנסת סימן קנה סעיף א] אכן מדויק שיש דווקא לקבוע זמן קבוע לדבר, וכך כתוב "אחר שיצא מבהכ"נ, ילך לבה"מ; ויקבע עת ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה. הגה: ואף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבה"מ ושכר הליכה בידו, או יקבע לו מקום וילמוד מעט במה שיודע ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת שמים"

ובמשנה ברורה שם נתבארו מספר ענינים נפלאים וחשובים עד למאוד, בסעיף קטן א' האריך בגודל שכרו של העוסק בתורה ובפרט בכך שיש ענין מיוחד להמשיך ישר מבית הכנסת מן העיסוק בתפילה אלא העיסוק בדברי התורה ואלו דבריו: "ילך לבית המדרש – דאיתא בגמרא היוצא מביהכ"נ ונכנס לבהמ"ד ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני השכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. והנה בזמנם היה הביהכ"נ מיוחד לתפלה וביהמ"ד מיוחד לתורה לחוד והיה דרכם להתפלל בביהכ"נ ואף בזמנינו שמתפללים בבתי מדרשות מ"מ שייך ג"כ דבר זה דאחר התפלה ילך להתחבר עם האנשים העוסקים בתורה במשניות וכדומה ונאמר עליו הכתוב ילכו מחיל אל חיל וגו':"

ענין נוסף עליו עומד המשנה ברורה שם הוא על גודל החיוב לקבוע עיתים לתורה וכך הוא מביא בסעיף קטן ב': "דאיתא בגמרא כשמכניסין אדם לדין שואלין אותו קבעת עתים לתורה וטוב שיקבע העת מיד אחר התפלה משום ילכו מחיל אל חיל וכנ"ל וגם דאם ילך מקודם לעסקיו חיישינן שמא ימשך ויתבטל קביעותו (פמ"ג):" ומכך באמת אנו למדים על גודל וחשיבות הענין לקבוע זמנים מסוימים ללימוד התורה.

הערה חשובה מאוד המופיע גם היא בדבריו שם היא מהו אותו לימוד תורה בו מחויב כל אדם, ועל כך שאכן לא מספיק רק לימוד גמרא ופילפול בלבד ויש צורך ללמוד גם פסקי הלכה וכן לדעת תורה נביאים כתובים ומשניות ואלו דבריו שם בס"ק ג. "ללמוד – חייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב שהוא תנ"ך ומשנה וגמרא ופוסקים ובעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות ביום לא ילמדו בגמרא לחוד דבזה אינו יוצא אלא צריך שילמוד דוקא גם ספרי פוסקים כל אחד כפי השגתו [שו"ע יו"ד וש"ך שם]:" ואמנם עדיין בודאי שרמת הלימוד הגבוהה והחשובה ביותר היא אכן לימוד הגמרא כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה יא והלכה יב וזה לשונו "וחייב לשלש את זמן למידתו שליש בתורה שבכתב ושליש בתורה שבעל פה ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר ויבין במדות שהתורה נדרשת בהן עד שידע היאך הוא עיקר המדות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה וענין זה הוא הנקרא גמרא. כיצד היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע אותן התשע קורא בשלש מהן בתורה שבכתב ובשלש בתורה שבעל פה ובשלש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן ופירושן בכלל תורה שבעל פה והענינים הנקראים פרדס בכלל הגמרא הן במה דברים אמורים בתחלת תלמודו של אדם אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד לפי רוחב שיש בלבו ויישוב דעתו.

ועוד האריך המ"ב בדברים נפלאים על גודל מצוות תלמוד תורה "(ד) שלא יעבירנו – דעיקר מצות ת"ת אין לה שיעור וחיובה הוא כל היום כ"ז שיש לו פנאי וכדכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' וכשיש לו פנאי והוא מבטל מלמוד תורה מרצונו הוא קרוב למה שאחז"ל [סנהדרין צ"ט] על הפסוק כי דבר ה' בזה זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. ואחז"ל [ירושלמי סוף פ"ט דברכות] ר' חלקיה בשם ר' סימון העושה תורתו עתים [ר"ל שאינו לומד אלא בעתות מיוחדות אף שיש לו פנאי ללמוד יותר] הרי זה מפר ברית ויליף זה מן הכתוב עת לעשות לה' הפרו תורתך [ועי"ש בפירוש הפני משה] אלא הכונה בקביעת עתים לתורה הוא שצריך האדם ליחד עת קבוע בכל יום שלא יעבירנו בשום פעם. ואם אירע לו אונס שלא היה יכול להשלים הקביעות שלו ביום יהיה עליו כמו חוב וישלימנו בלילה וכדאמרינן [עירובין ס"ה] רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בלילא. וכתבו האחרונים שלעולם קודם שיצא מביהמ"ד שחרית אפילו אם אירע לו אונס שלא יוכל ללמוד בקביעות ילמוד עכ"פ פסוק אחד או הלכה אחת:"