תרומות – לחץ כאן

לא התפלל שחרית – אם רשאי לאכול לפני מנחה?

שאלה:

שלום כבוד הרב.
1. אדם שהתעורר לאחר זמן תפילת שחרית. האם יש עליו איסור לא תאכל על הדם לפני מנחה כמו שיש לפני שחרית כי זה תפילתו הראשונה? מקורות בבקשה.
2. איך מסתדר סוף סימן ד' שאפשר לעשות מידי דמנקי לכתחילה (חוץ מלתפילה וקריאת שמע)
אולם בסימן צב' ס"ז ברמ"א משמע לכתחילה לא ורק בדיעבד אפשר? (לפי המשנה ברורה אני שואל)

תשובה:

שלום וברכה

נתחיל בשאלתך השניה כי שם התשובה קצרה יותר, בסימן צב לא מדובר כאשר הוא כבר מלוכלך, אלא שלא לגעת כדי שלא להזדקק להיתר זה. בסי' ד' מדובר שאין לו מים או שזה טורח, שבאופן זה ודאי יסמוך ולא יבטל תורה ותפילה.

בנוגע לשאלתך הראשונה: לפי פשוטם של דברים היה נראה שלא שייך ענין זה אלא בשחרית, שהרי הרעיון הוא שאדם מתחיל את יומו עם הקב"ה ולא עם עיסוק בצרכיו ובהנאתו, אבל אחרי שהתענג כבר חצי יום וסידר חצי עולם, מה משמעות יש לענין הזה פתאום בגלל שהגיע זמן מנחה… כמו כן בביאור דין זה כתב האבודרהם סדר שחרית של חול: מדקאמר אשר נשמה באפו, והלא כל אדם נשמה באפו, אלא בשחרית הכתוב מדבר שהנשמה באפו של האדם", כלומר הרעיון הזה מתאים לבוקר שהנשמה באפו של אדם ואז מוטל עליו להקדים מיד ולעבוד את בוראו ולא לעשות שום דבר אחר בינתיים.

אמנם בס' מחנה ישראל פרק ב לבעל הח"ח הובא שחייל שנאנס ולא התפלל שחרית לא יאכל לפני מנחה!

בעבר דנתי בזה בארוכה לגבי גר שהתגייר באמצע היום, אחרי זמן תפילת שחרית, האם אסור לו לאכול לפני מנחה, וכך כתבתי:

בשו"ע (או"ח סי' פט סעי' ג) כתב: "אסור לו להתעסק בצרכיו וכו' עד שיתפלל תפילת שחרית, ולא לאכול ולא לשתות, אבל מים מותר וכו'". וטעם הדבר איתא בגמ' בברכות (י ע"ב) הובאו הדברים במשנ"ב שם (ס"ק כא), וז"ל: והעובר על כך אמרו חז"ל שעליו הכתוב אומר "ואותי השלכת אחורי גוך" – אמר הקב"ה: לאחר שאכל ושתה ונתגאה קיבל עליו עול מלכות שמים. וגם הסמיכו דבריהם על הפסוק "לא תאכלו על הדם" – לא תאכלו קודם שתתפללו על דימכם. עכ"ד. 

הנה נתבארו שני טעמים לאיסור אכילה ושתיה קודם תפילת שחרית, הטעם הראשון הוא דהתפילה מהווה קבלת עול מלכות שמים ואין זה דרך כבוד שאוכל לשובע נפשו ורק לאחמ"כ מקבל עליו מלכותו ית'. הטעם השני בזה הוא, שההנהגה הראויה היא להתפלל על עצם קיומינו קודם שנלך בדרכי ההשתדלות הטבעית להבראת גופינו.

ולשני טעמים אלו יש להסתפק, בגר שנתגייר באמצע היום ובזמן תפילת שחרית עדיין גוי היה, האם הלכה מיוחדת זו שנאמרה לגבי תפילת שחרית נוהגת לגביו ביום זה לענין תפילת המנחה שתפילה ראשונה היא אצלו ביום זה, או שמא, כיון שהוקבעה הלכה זו לענין תפילת שחרית כך היתה התקנה ואין ללמוד ממנה לתפילת המנחה.

 

הלכה זו מדאורייתא היא או מדרבנן

ולכאורה י"ל דנידון זה תלוי במחלוקת הפוסקים בעיקר הלכה זו, האם איסור תורה הוא וכדילפינן מקרא ד"לא תאכלו על הדם", או שמא תקנת חכמים היא וקרא לאסמכתא בעלמא.

החינוך (מצוה רמח) למד שהלכה זו היא מעיקר ענין הלאו ד"לא תאכלו על הדם" ואיסור תורה הוא, אולם במנחת חינוך שם ציין לדברי תלמידי רבינו יונה בברכות שם שלמדו שאינו אלא דרבנן, וכן דעת הרא"ש (ברכות שם סי' י) והריטב"א ומאירי שם. ויעויי"ש במנחת חינוך שנתן טעם לדבריהם, שהרי מצות התפילה עצמה אינה אלא מדרבנן לדעת רוב הראשונים, וא"כ היאך יתכן שהאיסור לאכול קודם התפילה יהיה דאורייתא. [מאידך י"ל, דאף שמצות התפילה אינה אלא מדרבנן, מ"מ אם בא להתפלל ואעפ"כ סועד קודם לכן לשובע נפשו מהווה הדבר בזיון ואסור מדאורייתא, וכן פירש הר"י פערלא בהגהותיו לרס"ג (עשה ב)]. 

 

שיטת הרמב"ם בזה

בשיטת הרמב"ם בזה נסתפק המנחת חינוך שם, שהרי לדעת הרמב"ם (הל' תפילה פ"א הל' א) מצות תפילה דאורייתא היא, וממילא אפשר שגם האיסור לאכול קודם התפילה מדאורייתא הוא.

אלא שהרמב"ם עצמו בהזכירו הלכה זו (הל' תפילה פ"ו הל' ד) לא הזכיר שנכללת היא בלאו דלא תאכלו על הדם, ומכאן דקדק המנח"ח שם שאף הרמב"ם מודה שאיסור זה אינו אלא מדרבנן, וקרא אינו אלא לאסמכתא בעלמא.

ומ"מ י"ל, שנידון דידן תלוי במחלוקת זו, שכן לדעת הסוברים שאיסור אכילה קודם התפילה מדאורייתא הוא, אין כל מקור לחלק בזה בין תפילת שחרית לתפילת מנחה, והעיקר תלוי באדם עצמו האם כבר התפלל באותו היום או לא, וממילא יש להחמיר בזה לגר. אבל לדעת הסוברים שאיסור זה אינו אלא מדרבנן, י"ל דמעיקרא כשתיקנו הלכה זו לא אמרוה אלא לענין תפילת שחרית ולא חילקו חכמים בגזרותיהם.

אמנם, גם לדעת הסוברים שהלכה זו מדאורייתא היא, יש לומר, דכיון שמדאורייתא אין נוסח קבוע תפילה ויצא ידי חובתו בבקשה כל שהיא, ממילא כיון שבירך ברכת הטבילה וכדו' כבר יצא ידי חובתו מדין תורה, ושוב אין כאן אלא דין דרבנן, דאפשר דלא תיקנוהו אלא בתפילת שחרית

Join the Conversation

3 Comments

  1. נפק"מ מעניינת לענין גר ביום גיורו. לכאורה אותה נפק"מ יש גם לגבי לאורך כל זמן שחרית היה אונן ופקע אנינותו לאחר חצות היום

  2. לגבי השאלה השניה שלי
    כן מדובר אם נגע, המשנה ברורה שציינתי דן בזה ואומר שרק בדיעבד מועיל מידי דמנקי לכתחילה לא.
    אולם בסעיף האחרון בסימן ד' אומר המשנה ברורה שלכתחילה רק לתפילה וקריאת שמע צריך מים. זה השאלה

  3. נראה לבאר, שעצם הנגיעה במקום מטונף בתפילה יש בה בזיון ואסור, גם אם אחר כך תנקה לפני שתמשיך, וזו כוונת המשנה ברורה בסי' צב בדעת הרמ"א. כלומר יש שני נושאים, מה לעשות אחרי שנגעת, האם חובה לקחת מים, וזה לא חייבים אלא לשמונה עשרה, ויש את עצם החובה להמנע לכתחילה מלגעת.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל