שאלה:
שלום לכבוד הרב!
יש לי שאלה יש משנה במסכת נזיר פרק חמישי משנה א:
"בית שמאי אומרים הקדש טעות-הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש, כיצד? אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש ויצא לבן ,
בית שמאי אומרים הקדש
ובית הלל אומרים אינו הקדש"
בפירוש קהתי מבואר טעמם של בית שמאי ש- שהם לומדים "תחילת הקדש" מ"סוף הקדש" כלומר שהקדש שאדם מקדיש לכתחילה דינו כדין תמורה הנקראת "סוף הקדש" מפני שקדושתה באה מכוח הקדש אחר.
ובית הלל טעמם- הקדש טעות אינו הקדש שלדעת בית הלל אין למדים הקדש מתמורה שכן תמורה קדושתה באה מכוח הקדש אחר שהוקדש כראוי לכן תופסת התמורה אפילו בטעות אבל בהקדש מתחילתו אין הקדש חל בטעות.
אם כל הביאור שהקהתי כתב עדיין לא הצלחתי להבין את המשנה :( ואני מתקשה בה האם כבוד הרב יכול לבאר לי את זה מעט יותר בבקשה
תשובה:
נתייחס לעיקר הדברים וכך זה יהיה מובן יותר: אומדן דעת המקדיש, הוא שבודאי אין לו הקפדה אם להקדיש שחור או לבן, הוא התכוון שמה שיצא ראשון מביתו יהיה קדוש, אלא שכיון שחשב שהשחור יצא ראשון אמר שחור… לכן זה נקרא בעצם טעות בהקדש, הוא התכוון לדבר אחד ואמר דבר אחר. לבית שמאי הולכים אחר כוונתו וההקדש חל, ולדעת בית הלל, כיון שאמר שחור ויצא לבן – אינו קדוש.
חנוכה שמח.
