שאלה:
בס"ד
האם שז"ל יותר קשה לתיקון מאשר ביאות אסורות? בספר צור ירום יש מקור שהוצאת זרע של רווק היא למעשה מתרחשת באוויר ללא "כלי" ואילו בביאה אסורה החטא נעשה בכלי לכן התיקון יותר קל. האם באמת הדבר נכון? (לפחות זה מה שכתוב בספר)… כל עבירה שנעשית בתוך כלי.. התיקון יותר קל. האם אכן הדבר שמצויין שם נכון?
תשובה:
נשמע חסר טעם לגמרי, שהרי ברור שגודל העוון בביאה אסורה הרבה יותר גדול, אדם שבא על נדה חייב כרת… וכי יעלה על דעת שיותר קל לתקן איסור כרת מאיסור לאו?
אנני מכיר הספר בצור ירום מבפנים
אך נראה לי שמקור הדברים בתניא פרק ז' וז"ל
"אך החיות שבטפות זרע שיצאו ממנו לבטלה אף שירדה ונכללה בשלש קליפות הטמאות הרי זו עולה משם בתשובה נכונה ובכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המטה כנודע מהאר"י ז"ל ומרומז בגמרא כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות כו' להרוג גופות החיצונים שנעשו לבוש לחיות שבטפות ועולה החיות מהם כידוע לי"ח. ולכן לא הוזכר עון זרע לבטלה בתורה בכלל ביאות אסורות אף שחמור מהן וגדול עונו בבחי' הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות שמוליד ומרבה במאד מאד בהוצאת זרע לבטלה יותר מביאות אסורות רק שבביאות אסורות מוסיף כח וחיות בקליפה טמאה ביותר עד שאינו יכול להעלות משם החיות בתשובה:
הגה"ה
(מפני שנקלטה ביסוד דנוקבא דקליפה המקבלת וקולטת החיות מהקדושה משא"כ בזרע לבטלה שאין שם בחי' נוקבא דקליפה רק שכחותיה וחיילותיה מלבישים לחיות שבטפות כידוע לי"ח):
אא"כ יעשה תשובה מאהבה רבה כל כך עד שזדונות נעשו לו כזכיות ובזה יובן מאמר רז"ל איזהו מעוות שלא יוכל לתקון זה שבא על הערוה והוליד ממזר שאז גם אם יעשה תשובה גדולה כל כך אי אפשר לו להעלות החיות לקדושה מאחר שכבר ירדה לעולם הזה ונתלבשה בגוף בשר ודם:
עכ"ל.
וקצת אסביר: כאן בא אדמו"ר הזקן להסביר מה גדר קליפת נוגה וגדר ג' קליפות הטמאות, ואיך על ידי תשובה ניתן להוציא החיות מג' קליפות הטמאות להחזיר לקדושה.
וכשכותב שחמור מהן, הכוונה היא בהשלכה שיש בקליפות, אבל לא שחמור מהן מבחינה הלכתית,
ונפק"מ לעניין מה שכתב הבית שמואל סימן כג אבן העזר,
ועכשיו נוכיח מדבריו עצמו של בעל התניא שכן היא כוונתו, כלומר שיש הפן ההלכתי והפן ההשלכות בספירות,
ועיין היטב בדברים הבאים לקמן:
דהנה ז"ל באגרת התשובה "פרק א' תניא בסוף יומא שלשה חלוקי כפרה הם ותשובה עם כל אחד. עבר על מ"ע ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו עבר על מל"ת ושב תשובה תולה ויוה"כ מכפר. (פי' דאע"ג דלענין קיום מ"ע גדולה שדוחה את ל"ת. היינו משום שע"י קיום מ"ע ממשיך אור ושפע בעולמות עליונים מהארת אור א"ס ב"ה (כמ"ש בזהר דרמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא) וגם על נפשו האלקית כמ"ש אשר קדשנו במצותיו. אבל לענין תשובה אף שמוחלין לו העונש על שמרד במלכותו ית' ולא עשה מאמר המלך. מ"מ האור נעדר וכו' וכמארז"ל ע"פ מעוות לא יוכל לתקן זה שביטל ק"ש של ערבית או וכו'. דאף שנזהר מעתה לקרות ק"ש של ערבית ושחרית לעולם אין תשובתו מועלת לתקן מה שביטל פ"א. והעובר על מל"ת ע"י שנדבק הרע בנפשו עושה פגם למעלה בשרשה ומקור חוצבה (בלבושי' די"ס דעשי' כמ"ש בת"ז לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין לב"נ וכו') לכך אין כפרה לנפשו ולא למעלה עד יוה"כ כמ"ש וכפר על הקדש מטומאות בנ"י ומפשעיהם וכו' לפני ה' תטהרו לפני ה' דייקא ולכן אין ללמוד מכאן שום קולא ח"ו במ"ע ובפרט בת"ת. ואדרבה ארז"ל ויתר הקב"ה על ע"ז וכו' אף שהן כריתות ומיתות ב"ד ולא ויתר על ביטול ת"ת). עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין (פי' גומרין הכפרה והוא מלשון מריקה ושטיפה לצחצח הנפש. כי כפרה היא לשון קינוח שמקנח לכלוך החטא) שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. עכ"ל הברייתא:
עכ"ל בעל התניא
הא ראית שכל מה שכתבתי לא בדיתי מליבי
השאר תגובה