מקור למנהג בקהילות אשכנז שהש"צ אומר פסוד"ז בלחש

שאלה:

מהו המקור למנהג שהש"צ בקהילות אשכנז אומר את פסוד"ז בלחש חוץ מהפסוק (או שלשה פסוקים) הראשון והאחרון מה שמקשה לעקוב אחריו והיכן הוא אוחז.(בפרט לבעלי תשובה)
בברכה רבה

תשובה:

שלום וברכה

לא שייך לשאול מה מקור מנהג זה, כיון שהרי אין חיוב של מנין בשלב זה של התפילה, ואם כן למה שלא יאמרו כולם בשקט… כל עדה עושה בזה כמנהגה, ואגב, בבתי הכנסת הישיבתיים אין חזן בכלל בפסוקי דזמרה, החזן מתחיל בישתבח. כולם יודעים שאם כתוב בלוח מודעות שבשעה 7:00 שחרית, כוונת הדברים שבשעה 7:15 דקות החזן ניגש לישתבח, וצריך כל אחד לארגן את עצמו כך שהוא יגיע לשם עד המועד הנקוב.

הצטרף לדיון

22 תגובות

  1. לא הבנתי מה כתבת לא מדוייק, בכל בתי הכנסת שאני מתפלל ובישיבות שבהן למדתי החזן ניגש ביום חול רק מישתבח, עכ"פ מה שייך לבקש מקור, כך נהגו מאז ומתמיד בקהילות אשכנז, כי הרי אף אחד לא יוצא בזמנינו ידי חובה בתפילת הש"ץ והוא רק מורה דרך..

  2. אסביר, אתם קישרתם את את הנוהג הזה בחיוב מניין ומאחר ואין בזה חיוב מניין , למה שלא כולם יאמרו בשקט , כך כתבתם,לכך כתבתי שזה לא מדויק שהרי החזן שעולה לישתבח וכבר יש חיוב מניין גם אז הוא לא אומר את כל ברכות שמע בקול רם וכך הוא ממשיך גם אחרי החזרה עד גמר התפילה, כך שהנוהג הזה לא קשור לחיוב מניין.ומסתבר שיש טעם אחר.
    אגב, איני מבין מה זה "מאז ומתמיד" ?

  3. עכשיו הבנתי כוונתך, ובכך זה גם לא נכון, אין חיוב מנין בעצם ברכות קריאת שמע, רק הקדיש והברכו נאמרים דוקא במנין. לצורך הענין אם אתה מתפלל לאט ולא בקצב של החזן זה גם בסדר מבחינתך, העיקר שתגיע לשמונה עשרה יחד עם כולם.

  4. לא הבנתי את מה אני מצדיק, ולעצם שאלתך לכל מנהג יש מעלה משלו, אני אישית מתקשה להתרכז כאשר החזן אומר הכל בקול רם, זה מבלבל לי את הריכוז, וכל אחד יעשה בזה כמנהגו ומה לנו כי נלין על מנהגי ישראל?

  5. שלום.מצאתי מקור בספר יקרא דצבורא (הרב שמעון אמסלם – נמצא באוצר החכמה)) פ"ד ס"ו, עמ' לט, שכתב מנהג קדמונים באשכנז באמירת פסוד"ז מיום א דפסח עד יום א' דסליחות אומרים החזנים פסוד"ז בקול רם… ובימי החורף היו אומרים בלחש עד מזמור לתודה שאותו אומרים בקול רם עד יהי כבוד שחוזרים לומר בלחש עד "וירם קרן לעמו" ומשם עד ישתבח אומרים בקול רם כמו בקיץ. וכבר בשנים קדמוניות בטלו מנהג זה מפני טורח ציבור ובטול זמן.(מקורות: כ"כ בספר "דברי קהלת" מנהגי התפילות דק"ק פראנקפורט עמ' 377) לא הבנתי את החילוק בין קיץ לחורף, אולי משום שאורך היום משתנה בין הקיץ לחורף.אבל עדיין איני מבין, אומנם במנהג הקדום שהיה שכל אחד אומר רק פסוק אחד בקול רם ואח"כ השני אומר כחוק אחריו בזה באמת היה טורח ציבור גדול, אך מדוע ביטלו לגמרי את אמירת פסוד"ז בקול רם רק ע"י החזן בלבד, לא היה בזה שום טורח ציבור וביטול זמן .

  6. "המנהג בכל קהילות אשכנז"…
    טוב, אז ככה, צריך להבדיל בין קהילות אשכנז לקהילות פולין וליטא. כמו כן יש להבדיל בין המנהג הישן למנהג היותר חדש. מי שמעיין בספרי מנהגים ישנים, יווכח שהמנהג הישן בכל תפוצות ישראל היה שכל פסוקי דזמרה נאמרו בצבור, כשכולם אוחזים באותו קצב עם החזן. בד"כ היה הש"ץ אומר בקול רם והקהל אתו בלחש. אך כאן חובה להדגיש כי החזן לא ירד לפני התיבה עד ישתבח (בזמן פסוקי דזמרא ישב במקומו). במקומות מסויימים באשכנז היו שני חזנים, זה אומר פסוק אחד וזה אומר את הפסוק שאחריו. מאוחר יותר השתנה מעט המנהג השני, ונהגו שהחזן אומר פסוק אחד והקהל את הפסוק שאחריו (כמובן שפסוק שאומר החזן בקול, אומרים הקהל בלחש).
    כך היה באשכנז עד תקופה די מאוחרת.
    באזור תק"? (מסתמא קרוב יותר לת"ר) התבטל אט אט המנהג הזה, אך עדיין נהגו שהחזן מסיים בקול כל מזמור (כפי שהזכיר השואל).

    אכן, הלכות שליח צבור הובאו בטור רק אחרי פסוקי דזמרה, והטעם כפי שהעיר הערוֹך השלחן כי החזן ירד לפני התיבה רק סמוך לישתבח. ראיתי מי שהביא מכאן ראיה למנהג המיוחס לגר"א (בצדק או שלא בצדק) שפסד"ז נאמרים על ידי כל אחד בפני עצמו (כפי שהזכיר הרב שליט"א בתשובתו).
    אם דיוק זה נכון, יש תמיהה גדולה על הרבה מרבותינו הגאונים. למשל: בסידור רע"ג נכתב שהחזן פותח בברוך שאמר. אך בהמשך דבריו מוזכר שיורד לפני התיבה לפני שמתחיל ישתבח.
    אך כמובן שהאמת כפי שכתבתי לעיל, עד ישתבח היה החזן יושב במקומו, ומישתבח והלאה ירד פני התיבה.

  7. שלום לבן אור היקר
    את תגובתך היפה בה הזכרת את מנהג הקדמונים באשכנז, ראיתי רק אחרי שכתבתי את תגובתי.
    בתגובתי שכחתי לציין את ההבדל בין קיץ לחרף, אותו הזכרת בתגובתך. החילוק הזה מאוחר יותר, ונהג כנראה לקראת סוף זמן הראשונים. בראשונים יש לפעמים חילוק בין יום חול לשבת ויו"ט (בשוי"ט מאריכים יותר, כי אין ביטול מלאכה לעם).
    אכן, ההבדל בין קיץ לחרף הוא כפי שהסברת (אורך היום וחשש מאיחור זמן ק"ש). בכל ספרי המנהגים שהזכירו את המנהג, ציינו שמדובר באמירת סירוגין, דהיינו זה אומר פסוק אחד וזה אומר את הפסוק שאחריו. מעולם לא נהגו שהקהל חוזרים על הפסוק שאמר החזן.
    אמנם, נהגו להאריך הרבה בנגון, וזה כנראה לקח יותר זמן כשנאמרו המזמורים בשניים (או חזן וקהל), יותר ממה שלקח כשחזן אחד אומר.
    ושוב, גם לפי המנהג שחלקו בין קיץ לחרף או בין יום חול לשבת, פסוקי דזמרה נאמרו ע"י כל הקהל באותו קצב, כפי שאתה סבור שצריך להיות (אם הבנתי נכון את שאלתך הראשונה).
    לגבי האריכות בפסד"ז, בלקט יושר נכתב כי רבו התרומת הדשן היה מנגן פסד"ז במשך שלשת רבעי שעה (הוא כותב שם שהיה מנגן ברוך שאמר. אך רבים כינו כך את כל פסוקי דזמרא, אולי בגלל שבברוך שאמר עצמו האריכו הרבה מאד בנגון, כמבואר בטור ובעוד מקורות).
    אגב, אני אישית מתפלל בימים נוראים ובחלק מהחגים בבית כנסת בו נהוג לנגן את כל פסוקי דזמרא בנגונים יפים כל הקהל בצוותא. מעניין שכל פסוקי דזמרא לוקח אצלם קצת מהזמן שמוקצב בישיבות הליטאיות (15 דק' ביום חול, ו30 דק' בשבת)

  8. לגבי ברכות קריאת שמע, בעקרון אמור להיות שהחזן אומר בקול רם את כל הברכות. ויש כאלה שאומרים שרק ככה מקיימים "פורס על שמע". בבית כנסת שהזכרתי בתגובה הקודמת, עושים כך בדרך כלל. בפשטות ברמ"א משמע שככה נהגו בזמנו.
    בזמן הרא"ש ודאי נהגו כך, עד כדי כך שרבים מהצבור (גם הבקיאים) היו יוצאים ידי חובה מהחזן בכל ברכות קריאת שמע. הרא"ש עצמו נהג לברך בלחש עם החזן, רק בסוף כל ברכה הזדרז לסיים מעט קודם כדי לענות אמן.
    הספרדים גם נוהגים כך תמיד עד עצם היום הזה. נכון, יש כמה בתי כנסיות ספרדים שהחליטו לאמץ כל מיני מנהגים שראו בישיבות ליטאיות. זה אחד מהם. ראיתי ברמות בית כנסת ספרדי אחד ששם אין חזן בפסד"ז. למה? ככה. כי כך ראו בישיבות בהן למדו.
    בקהילת הרב זילברמן גם נהוג שהחזן אומר בקול רם את כל ברכות קריאת שמע.

  9. שמעתי על כמה בתי כנסת (באחד מהם אני מתפלל בחגים ובימים מיוחדים) שמקפידים שלפחות בקדושה דיוצר אומר החזן בקול רם מ"תתברך צורנו" עד סוף הקדושה. והסביר לי תלמיד חכם אחד שליט"א שזה בגלל שאם החזן אומר בקול רק את סוף הקטע (למשל: "ומקדישים וממליכים", "עונים ואומרים ביראה", "לעמתם משבחים ואומרים") זה לא ניכר שהצבור עונים קדושה, אלא זה כאילו הוא מסיים קטע, והקהל מתחיל את הקטע הבא. אבל כשהקהל עונים בקול רק את פסוקי הקדושה אז ניכרת עניית קדושה.

  10. מי אמר שזה צריך להיות ניכר? אולי הפוך, דווקא בגלל שאנחנו פוסקים שאפילו יחיד אומר את הקדושה הזו, דווקא בגלל זה לא מקפידים כמו שכתבת?
    חוץ מזה, בשבת כשאומרים את כל ההוספות בקדושה אז בקול וממקומך מלכנו וגם במוסף, זה נשמע בדיוק אותו דבר כמו בקדושה ביוצר אור. הקהל אומרים נקדש, החזן חוזר, הקהל עונים קדוש קדוש וכו' ואח"כ אז בקול רעש גדול ואז החזן חוזר. אז ככה זה בדיוק כמו ביוצר אור.
    לה הבנתי מה החסרון במה שמקובל בישיבות הקדושות וכמעט בכל תפוצות ישראל.

  11. יישר כח גדול על הדברים שהעלת כאן.אעיר רק שהמנהג שאין החזן עולה רק בישתבח גם בשבת הוא מקדמא דנא וכן הוא המנהג בבתי כנסת של יוצאי מרוקו.ואחד מהמתפללים אומר את פסוד"ז מיושב עד שעולה החזן בישתבח.אגב, מי שמתחיל את התפילה קרבנות וכו ואת הפסוד"ז בקול נקרא 'מסדר' ואומר אותם בנחת ולא במרוצה כמ"ש בשו"ע ובמשנ"ב שם.

  12. תודה רבה לכבוד הרב.
    אבל אני חושב שזה לא בדיוק "המנהג הרווח היום", זה רק בקהילות הליטאיות. וגם שם יש רבים שמדי פעם מעוררים לחזור למנהג שהחזן אומר פסוקי דזמרא.

  13. אה, זה רק מצוי מאד, ורק בקהילות הליטאיות והישבתיות.
    שכחתי לציין בתגובתי הראשונה, שגם "קהילות ליטאיות" זו לא הגדרה נכונה. כמעט בכל הקהילות בליטא נהגו ברוב ככל הדברים כמנהג הישן, ולא קבלו את מנהג הגר"א במקום שסותר את המסורת הקדומה יותר (למשל: בכמה מקומות הנהיגו לקרא הפטרות מתוך ספר נביא, כפי שעורר הגר"א, אבל אין זה סותר את המסורת הקודמת (לא נהגו לקרא מתוך ספר, אך לא היתה הקפדה שלא לקרא מתוך ספר). אבל באף קהילה לא בטלו את אמירת הפיוטים למשל. סיפר לי יהודי ששמע בפירוש מהגרא"י קרליץ שליט"א בנו של הגר"נ קרליץ זצ"ל שנקלע מספר פעמים לבית כנסת כמנהג אשכנז (אשכנז מערב, כלומר אשכנז המובהק) בב"ב, וכמובן אמרו את הפיוטים. הוא אמר לבנו שבדיוק כך עשו גם בליטא.
    המקום היחיד בו התקבלו מנהגי הגר"א (לא באופן מושלם!!) היה הקלויז של הגר"א. ואגב, לא היה זה ביהכ"נ המרכזי בוילנא.
    כמו"כ, בשו"ת משיב דבר סימן י"ג מפורטים הפיוטים שנהגו לומר בישיבת וואלוז'ין, וגם שם לא הכל כמו הגר"א.
    אציין כי בבית מדרשו של הגר"א אמרו בראש השנה וביום כיפור את כל הפיוטים שבחזרת הש"ץ (נכון, בברכות ק"ש לא אמרו). כמו כן, ביו"ט ראשון של פסח וכן בשמיני עצרת אמרו את כל פיוטי תפילת טל ותפילת גשם בחזרת הש"ץ.

    בקיצור, לא כל מה שעושים בישיבות הליטאיות ניתן להגדיר כ"מנהג הגר"א", ודאי וודאי שאי אפשר להגדיר "מנהג ליטא".

  14. לא זכור לי שהזכרתי את הגר"א, גם לא אמרתי שזה "מנהג ליטא" אמרתי שברוב ככל המנינים הישיבתיים הליטאים בכל קצוי תבל כך עושים, וגם אם כדבריך יש פה ושם מנהגים שחוזרים למנהגים קדומים, עדיין המנהג הרווח בכל הקהילות הישבתיות הוא כך, ומן הסתם נוסדו הדברים על ידי ת"ח מובהקים. אינני מערער על מנהגים שזהכרת אבל גם לא מזלזל במנהג קיים רווח ומצוי בקהילות רבות עד מאוד.

  15. אינני מבין. לפי מה שהבנתי, השואל הראשון בסך הכל ביקש מקור למנהג הנהוג כיום ב(רוב )קהילות האשכנזים.
    תוך כדי התפתח כאן ויכוח לגבי מנהגים אחרים באותו עניין. למעשה, עד כמה שהרב מצדיק את המנהג המקובל בישיבות הליטאיות, השואל עדיין לא קבל תשובה לשאלתו הפשוטה: "מה מקור המנהג?"

  16. אינני יודע מה מקור המנהג, כפי שכבר כתבתי בתחילה, רק ציינתי שיש בו הגיון כיון שלא צריך חזן בחלקים אלו שבתפילה, רק רמזתי שאין לבטל בתוקף מנהג שנפוץ בכל כך הרבה קהילות קדושות ואצל כל כך הרבה ת"ח. שמחתי לקרוא את כל הידיעות היפות שצויינו כאן, זה באמת מרחיב את הדעת, כמעט ואינני מתערב בנושא זה מרוב הידע הנאה הנשפך כאן.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל