מקור למנהג בקהילות אשכנז שהש"צ אומר פסוד"ז בלחש

לא מדויק גם אחרי ישתבח נוהגים כך כשכבא יש חיוב במניין בכל אופן כך נוהגים בקהילות אשכנז והש"ץ מתחיל מהודו ורק בשבת הש"צ עולה ומתחיל מנשמת ואני חוזר ושואל שואל שוב היכן המקור לכך?

אסביר, אתם קישרתם את את הנוהג הזה בחיוב מניין ומאחר ואין בזה חיוב מניין , למה שלא כולם יאמרו בשקט , כך כתבתם,לכך כתבתי שזה לא מדויק שהרי החזן שעולה לישתבח וכבר יש חיוב מניין גם אז הוא לא אומר את כל ברכות שמע בקול רם וכך הוא ממשיך גם אחרי החזרה עד גמר התפילה, כך שהנוהג הזה לא קשור לחיוב מניין.ומסתבר שיש טעם אחר.
אגב, איני מבין מה זה "מאז ומתמיד" ?

אין שום התיחסות בשו"ת ובספרות הראשונים לנוהג הזה?

שלום.מצאתי מקור בספר יקרא דצבורא (הרב שמעון אמסלם – נמצא באוצר החכמה)) פ"ד ס"ו, עמ' לט, שכתב מנהג קדמונים באשכנז באמירת פסוד"ז מיום א דפסח עד יום א' דסליחות אומרים החזנים פסוד"ז בקול רם… ובימי החורף היו אומרים בלחש עד מזמור לתודה שאותו אומרים בקול רם עד יהי כבוד שחוזרים לומר בלחש עד "וירם קרן לעמו" ומשם עד ישתבח אומרים בקול רם כמו בקיץ. וכבר בשנים קדמוניות בטלו מנהג זה מפני טורח ציבור ובטול זמן.(מקורות: כ"כ בספר "דברי קהלת" מנהגי התפילות דק"ק פראנקפורט עמ' 377) לא הבנתי את החילוק בין קיץ לחורף, אולי משום שאורך היום משתנה בין הקיץ לחורף.אבל עדיין איני מבין, אומנם במנהג הקדום שהיה שכל אחד אומר רק פסוק אחד בקול רם ואח"כ השני אומר כחוק אחריו בזה באמת היה טורח ציבור גדול, אך מדוע ביטלו לגמרי את אמירת פסוד"ז בקול רם רק ע"י החזן בלבד, לא היה בזה שום טורח ציבור וביטול זמן .

שלום לבן אור היקר
את תגובתך היפה בה הזכרת את מנהג הקדמונים באשכנז, ראיתי רק אחרי שכתבתי את תגובתי.
בתגובתי שכחתי לציין את ההבדל בין קיץ לחרף, אותו הזכרת בתגובתך. החילוק הזה מאוחר יותר, ונהג כנראה לקראת סוף זמן הראשונים. בראשונים יש לפעמים חילוק בין יום חול לשבת ויו"ט (בשוי"ט מאריכים יותר, כי אין ביטול מלאכה לעם).
אכן, ההבדל בין קיץ לחרף הוא כפי שהסברת (אורך היום וחשש מאיחור זמן ק"ש). בכל ספרי המנהגים שהזכירו את המנהג, ציינו שמדובר באמירת סירוגין, דהיינו זה אומר פסוק אחד וזה אומר את הפסוק שאחריו. מעולם לא נהגו שהקהל חוזרים על הפסוק שאמר החזן.
אמנם, נהגו להאריך הרבה בנגון, וזה כנראה לקח יותר זמן כשנאמרו המזמורים בשניים (או חזן וקהל), יותר ממה שלקח כשחזן אחד אומר.
ושוב, גם לפי המנהג שחלקו בין קיץ לחרף או בין יום חול לשבת, פסוקי דזמרה נאמרו ע"י כל הקהל באותו קצב, כפי שאתה סבור שצריך להיות (אם הבנתי נכון את שאלתך הראשונה).
לגבי האריכות בפסד"ז, בלקט יושר נכתב כי רבו התרומת הדשן היה מנגן פסד"ז במשך שלשת רבעי שעה (הוא כותב שם שהיה מנגן ברוך שאמר. אך רבים כינו כך את כל פסוקי דזמרא, אולי בגלל שבברוך שאמר עצמו האריכו הרבה מאד בנגון, כמבואר בטור ובעוד מקורות).
אגב, אני אישית מתפלל בימים נוראים ובחלק מהחגים בבית כנסת בו נהוג לנגן את כל פסוקי דזמרא בנגונים יפים כל הקהל בצוותא. מעניין שכל פסוקי דזמרא לוקח אצלם קצת מהזמן שמוקצב בישיבות הליטאיות (15 דק' ביום חול, ו30 דק' בשבת)

שמעתי על כמה בתי כנסת (באחד מהם אני מתפלל בחגים ובימים מיוחדים) שמקפידים שלפחות בקדושה דיוצר אומר החזן בקול רם מ"תתברך צורנו" עד סוף הקדושה. והסביר לי תלמיד חכם אחד שליט"א שזה בגלל שאם החזן אומר בקול רק את סוף הקטע (למשל: "ומקדישים וממליכים", "עונים ואומרים ביראה", "לעמתם משבחים ואומרים") זה לא ניכר שהצבור עונים קדושה, אלא זה כאילו הוא מסיים קטע, והקהל מתחיל את הקטע הבא. אבל כשהקהל עונים בקול רק את פסוקי הקדושה אז ניכרת עניית קדושה.

יישר כח גדול על הדברים שהעלת כאן.אעיר רק שהמנהג שאין החזן עולה רק בישתבח גם בשבת הוא מקדמא דנא וכן הוא המנהג בבתי כנסת של יוצאי מרוקו.ואחד מהמתפללים אומר את פסוד"ז מיושב עד שעולה החזן בישתבח.אגב, מי שמתחיל את התפילה קרבנות וכו ואת הפסוד"ז בקול נקרא 'מסדר' ואומר אותם בנחת ולא במרוצה כמ"ש בשו"ע ובמשנ"ב שם.

תודה רבה לכבוד הרב.
אבל אני חושב שזה לא בדיוק "המנהג הרווח היום", זה רק בקהילות הליטאיות. וגם שם יש רבים שמדי פעם מעוררים לחזור למנהג שהחזן אומר פסוקי דזמרא.

אה, זה רק מצוי מאד, ורק בקהילות הליטאיות והישבתיות.
שכחתי לציין בתגובתי הראשונה, שגם "קהילות ליטאיות" זו לא הגדרה נכונה. כמעט בכל הקהילות בליטא נהגו ברוב ככל הדברים כמנהג הישן, ולא קבלו את מנהג הגר"א במקום שסותר את המסורת הקדומה יותר (למשל: בכמה מקומות הנהיגו לקרא הפטרות מתוך ספר נביא, כפי שעורר הגר"א, אבל אין זה סותר את המסורת הקודמת (לא נהגו לקרא מתוך ספר, אך לא היתה הקפדה שלא לקרא מתוך ספר). אבל באף קהילה לא בטלו את אמירת הפיוטים למשל. סיפר לי יהודי ששמע בפירוש מהגרא"י קרליץ שליט"א בנו של הגר"נ קרליץ זצ"ל שנקלע מספר פעמים לבית כנסת כמנהג אשכנז (אשכנז מערב, כלומר אשכנז המובהק) בב"ב, וכמובן אמרו את הפיוטים. הוא אמר לבנו שבדיוק כך עשו גם בליטא.
המקום היחיד בו התקבלו מנהגי הגר"א (לא באופן מושלם!!) היה הקלויז של הגר"א. ואגב, לא היה זה ביהכ"נ המרכזי בוילנא.
כמו"כ, בשו"ת משיב דבר סימן י"ג מפורטים הפיוטים שנהגו לומר בישיבת וואלוז'ין, וגם שם לא הכל כמו הגר"א.
אציין כי בבית מדרשו של הגר"א אמרו בראש השנה וביום כיפור את כל הפיוטים שבחזרת הש"ץ (נכון, בברכות ק"ש לא אמרו). כמו כן, ביו"ט ראשון של פסח וכן בשמיני עצרת אמרו את כל פיוטי תפילת טל ותפילת גשם בחזרת הש"ץ.

בקיצור, לא כל מה שעושים בישיבות הליטאיות ניתן להגדיר כ"מנהג הגר"א", ודאי וודאי שאי אפשר להגדיר "מנהג ליטא".

אינני מבין. לפי מה שהבנתי, השואל הראשון בסך הכל ביקש מקור למנהג הנהוג כיום ב(רוב )קהילות האשכנזים.
תוך כדי התפתח כאן ויכוח לגבי מנהגים אחרים באותו עניין. למעשה, עד כמה שהרב מצדיק את המנהג המקובל בישיבות הליטאיות, השואל עדיין לא קבל תשובה לשאלתו הפשוטה: "מה מקור המנהג?"

שלום רב
יש בחידושי אנשי שם על המרדכי בתענית שכותב שבתשעה באב אומרים פסוקי דזמרה בשקט