תרומות – לחץ כאן

הוצאת שער מהמטפחת

שאלה:

שלום לרבנים ידועה שיטת המקלים שלאישה מותר להוציא פוני מהשער שתי אצבעות. האם אותו הדין יהיה מותר גם לאישה שלא מוציא שערות מעל המצח להוציא שתי פיאות מהצד ממקום מעל המצח ? יישר כח

תשובה:

שלום רב,

אכן האגרות משה (אבה"ע א' סי' נח) כתב שמעיקר הדין אפשר לגלות מקצת שערות ראשה, וביאר שכוונתו עד לרוחב שתי אצבעות ולא יותר. נראה שגם לדעתו יהיה אסור להוציא מהצד גם באופן שהיא תכסה עד המצח, משום שהמקור לדבריו הוא מדברי הרשב"א כפי שהוא הבין את כוונתו שהסיבה לגילוי מקצת השערות הוא משום שהוא רגיל בהן. כלומר, כנראה מעל המצח מעט שערות זה נחשב עוד שהוא רגיל בהם, אבל במקומות אחרים שנהוג לכסות ועתה היא רוצה לגלות זה לא נחשב שרגיל בזה, ולכאו' גם לשיטתו ברשב"א יהיה אסור.

מלבד זה אני מצטט לך כאן את דברי השדי חמד בנושא. (וחשוב לדעת שגם כמובן החתם סופר חולק על האגרות משה).

כרך ד' אסיפת דינים אות ד' ערך דת יהודית (בחלק מהמהדורות עמוד 1930). והביא מרבני סלוניקי שיצאו נגד מי שרצה להתיר גילוי שיער "מחוץ לצמתן", וכך כתב שם:

"ואסרו בגילוי שער ואפילו קצת מחוץ לצמתן ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורוס הוא לא יאבה ה' סלוח לו וכו'. והעבירו קול כרוז במחנה העברים להודיע לכל קהל עדת ישראל הסכמה הלזו ולא היה פוצה פה ומצפצף כי כל העדה כולם קדושים ואמרות טהורות אשר דבר בקדשו הרב מוהרא"ק הנ"ל הלא הם כתובים על ספר משא חייס למרן הגר"ח פלאג'י לך נא ראה להבות דב"ק וכתב שס דקצת חכמים בעיניהם שלמדו בבחרותם ושנו ופירשו מדרך החיים רצו לפקפק בהםכמתם ותלו עצמם באילן גדול הרב מוהר"ם אלשקר אמנם טח עיניהם מראות מהשכיל לבותם ותלו בוקי סריקי באיש אלקים קדוש דכל השקלא וטריא שלו היא במה שנשאל במקומות שנהגו מימי קדם דור אחר דור לגלות הנשים שער היוצא מחוץ לצמתן אס יש בזה משום שער באשה ערוה ומה דמות יערוך להתיר גילוי שער כל הראש לילך פרוטות ראש או אפילו רק גילוי קצת משערותיהן ובמקום שנהגו משנים קדמוניות איסור בדבר מהיכא תיתי להתיר והרי בתשו' מוהרמ"א הנ"ל מבואר דאפילו אשה ממקום שנהגו איסור בגילוי שער היוצא חוץ לצמתן אם תלך למקום שנהגו היתר ודעתה לחזור למקומה אסורה לגלות כחומרי מקום שיצא משם ואיך יעלם על הדעת להתיר במקום שנהגו איסור לשנות המנהג חלילה".

Join the Conversation

4 Comments

  1. יש חילוק עיקרי בין שטח הראש שחייב בכיסוי מדאורייתא, לבין שיער היוצא מהכיסוי, לאחר שכל הראש מכוסה היטב.

    השיער היוצא מחוץ לכיסוי, הותר ע"י הרשב"א ועוד ראשונים (עשרה ראשונים בסך הכל) והוא נקרא "שיער שחוץ לצמתה" (כי בזמן הגמ' נהגו הנשים להוציא צמה מחוץ לכיסוי, והרבה פעמים יש שערות בודדות שנפרדות מהצמה). וכך נפסק להלכה ברמ"א סי' ע"ה, שמותר שיער זה במקום שנהגו ורגילים בו.

    ומאידך גיסא, יש הרבה מקומות שנהגו להחמיר בזה, ואסרו זאת בחרם ובגזירת נח"ש כפי שציטט הרב המשיב שליט"א מהספר שדי חמד.

    אבל השיער בשטח הראש, הוא איסור דאורייתא וחייב בכיסוי בכל מצב ובכל זמן, כי זאת התורה לא תהא מוחלפת.

    וההגדרה המדוייקת לחילוק בין שטח הראש (עיקרי השיער) לשיער שחוץ לצמתן, הובאה בספר דת והלכה (סימן א) להגר"מ שטרנבוך, בשם החזון איש, וזה לשונו:

    "ולפני הרבה שנים נתפשטה שמועה בעיה"ק ירושלים על אחד שם שהתיר גילוי שערות עד טפח, ונכנסתי לרבינו החזון איש זצ"ל ושאלתי אותו מהי דעתו בזה, והוא ענה מיד שכל השערות אסורין בגילוי מדינא, ואלו שיצאו חוץ לצמתן אסורין ממנהג ישראל דור אחר דור. ושאלתי אותו האם האיסור במקצת שערות הוא מן התורה, והשיב שכן, הדבר אסור מהתורה. ושוב ביקשתי ממנו לפרש מהו שערות שיצאו חוץ לצמתן, ואמר שהכוונה השערות בצדדין או במצח, אבל בראש גופא אסור מן התורה כל גילוי, ואמר לי שאוכל לפרסם דבר זה משמו".

    באשר להיתר "שתי אצבעות", מצינו בזה רק שני מתירים: הגר"ע יוסף והגר"מ פיינשטיין זצ"ל. שניהם התירו בדיעבד ולא לכתחילה. ולא התירו אורך טפח, אלא טפח מרובע, שהוא רוחב שתי אצבעות לרוחב הראש.

    הגר"ע יוסף כתב את ההיתר ביביע אומר חלק ד אה"ע סימן ג. תלה דבריו במהר"ם אלשקר, וראה להלן שלא קרב זה אל זה. בכל אופן, הוא כתב בלשון דיעבד גדול: "ודמי למ"ש מהר"ם אלשקר (סי' לה) להתיר במקום שנהגו הנשים לצאת בשערות שחוץ לצמתן. ע"ש. ואף שהצמח צדק מליבאוויטש בתשו' (חאה"ע סי' קלט), ובחי' הש"ס (פ"ג דברכות ד"ה ע"א) האריך לחלוק על המהר"ם אלשקר… בודאי שהנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן ע"מ שיסמוכו".

    בנו, הרב יצחק יוסף שליט"א, כתב להתיר עד פחות מטפח מרובע, דהיינו פחות משתי אצבעות לרוחב הראש ("והנכון אצבע אחת"), וכתב שם את טעמו – שטפח הוא איסור דאורייתא, ופחות מטפח אסור מדרבנן, וממילא אם רוב טפח מכוסה, אין בזה איסור, ולכן יש להתיר אצבע אחת ומשהו.

    והגר"מ פיינשטיין התיר בשו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א' סי' נ"ח לגלות רוחב שתי אצבעות:

    "ולכן לדינא אף שמן הראוי שיחמירו הנשים לכסות כדסובר החת"ס הואיל ויצא מפומיה דגאון גדול כמותו בין בדין הראשון בין בדין השני, ובדין השני הא איכא גם מעלה דצניעות דקמחית שכתב הד"מ, אבל פשוט שאלו הרוצות להקל בשני הדינים אין להחשיבן לעוברות על דת יהודית ח"ו, ואין להמנע אפילו לת"ח ויר"ש מלישא אשה כזו אם היא יראת שמים ומדקדקת במצות ובעלת מדות. אבל הוא רק ערך ב' אצבעות בגובה שהפנים הוא ערך אורך ב' טפחים ויהיה בצרוף פחות מטפח ויותר אסורה".

    וכפי שציינתי, מה שרצו להסתמך על מהר"ם אלשקר ולהתיר גילוי הראש עצמו עד אצבע או שתי אצבעות, אין לזה שחר בדברי מהר"ם אלשקר, כי כי כל דבריו היו לגבי שיער שחוץ לצמתה, דהיינו שיער הצדעים וכיו"ב שאינו מתכסה ע"י המטפחת בשום אופן, ולא התיר מעולם גילוי מקצת שערות משטח הראש עצמו, וכמבואר בשו"ת דת והלכה סימן א', ומצטט מילים חריפות ביותר משו"ת משא מלך:

    "ובשדי חמד מביא עוד מספר "משא למלך" דקצת חכמים שלמדו בבחרותם ושנו ופירשו, רצו לפקפק בהסכמתם, ותלו עצמם באילן גדול המהר"ם אלשקר, אמנם טח עיניהם מראות מהשכיל לבותם, ותלו בוקי סריקי באיש אלהים קדוש, דכל השקלא וטריא שלו היא בשערות שיצאו חוץ לצמתן וכו' ולא בכל הראש או אפי' קצת שיער".

    ואכן, המעיין בשו"ת מהר"ם אלשקר יראה ש"משא מלך" צודק בטענתו, וזה לשון שו"ת מהר"ם אלשקר סימן לה:

    "וכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בברכות זה לשונו, והא דאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו לק"ש, פירש הראב"ד ז"ל דאפשר במקום צנוע שבה, ועלה קאתי רב חסדא למימר דשוק מקום צנוע וערוה הוא אפי' לגבי בעלה, אף על פי שאינו מקום צנוע באיש. אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר, ושערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה, אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד. ובאשה אחרת אסור להסתכל אפילו באצבע קטנה ובשערה ע"כ. וכן נמי כתב בעל אורחות חיים אבל פניה ידיה ורגליה ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם, מפני שהוא רגיל בהן. וכן שמעתי שכתב בעל המכתם. ואין זה צריך לפנים, דלדברי כולם אין בו צד איסור כלל, אדרבה, שהתירוהו בפירוש, ואפילו לק"ש, והעידו שנהגו לגלותו, ובודאי כי כן היו נוהגות בנות ישראל בימי חכמי המשנה והתלמוד ז"ל, ואפשר דאפילו בעודן על אדמתן, בזמן שבית המקדש קיים, כדאיתא בהדיא בפרק חזקת הבתים, דאמרינן התם עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט. מאי היא, רב אמר בת צדעא, שנאמר אם אשכחך ירושלם וגו', ופירש בעל הערוך ז"ל, דכתיב בתשובות כשהאשה קולעת שערה משיירת ממנו דבר מועט בין אזניה לפדחתה כנגד צדעתה, ומביאה סיד טרוף כשהוא חבוט, וטחה אותו שיער, ואינה קולעת אותו אלא מטילה כנגד פניה זה עושה בת עניים. אבל עשירה שורקתו בבשמים ובשמן טוב כדי שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיה כאבלות ויתייפו ע"כ. וזה המנהג בעצמו הוא מנהג הנשים היום, שהאשה קולעת כל שערה ומשיירת שיער הצדעים יורד על פניה והוא הנקרא בלשון חכמים בת צידעא כמו שנתבאר".

  2. וכפי שציינתי לעיל, איסור הוצאת שיער מהמטפחת נאסר מדינא לדעת פוסקים רבים, בלשונות חריפים מאוד (שהמיקל בזה הוא מין ואפיקורס), ולשיטתם אין מדובר רק בחומרא שהחמיר הזוהר. כי הוא דיבר בבית פנימה: "ומה בביתא האי", ודוקא שם הוא מילי דחסידותא. אבל ברחובה של עיר, וגילוי אצבע אחת או שתיים מהשערות, שבזה מצוי המכשול, אסור מדינא, וזה מוכח מהגמ' והרמב"ם והשו"ע שהצריכו כמה כיסויים כדי שיהיה השיער מכוסה בשלימות, מפני שמטפחת לבדה מחליקה מהראש ונראה השיער.

    וכן כתב הגאון בעל משנה ברורה (ביאור הלכה סי' ע"ה), וזה לשונו: "ולענין עיקר איסור גילוי שיער דאשה, כתב מגן אברהם בשם התוס' דכתובות דדוקא בשוק אסור, אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש… אבל בזוהר פרשת נשא החמיר מאוד שלא יראה שום שיער מאשה, וכן ראוי לנהוג, עכ"ל המג"א… ובעל הבית שמואל בסימן קט"ו כתב דלפי מנהגינו הוי דת יהודית בגלוי ממש אפילו בחצרה וחדרה, ואפילו אי תימא שלא תצא עבור זה בלי כתובה, עכ"פ איסורא איכא, וכ"כ בתשובת חת"ס סימן ל"ו, דכיון דכבר קבלו עלייהו אבות אבותינו בכל מקום ששמענו שנפוצים ישראל לאסור בזה, א"כ ה"ל דין גמור שקיבלו עלייהו כהך דעה האוסרת, וכמש"כ המג"א סימן תקנ"א ס"ק ז', וע"ש שהאריך הרבה בזה, וכתב לבסוף דבארצותינו שנתפשט המנהג ע"פ הזוהר איסור גמור הוא, ויש לחוש לרביצת האלה האמור בזוהר, ומי שחפץ בברכה ירחיק ממנו עכ"ל. וכל זה לענין חצרה וחדרה, אבל לילך בשוק וחצר של רבים לכו"ע אף אם תלך במטפחת לבד לכסות שערה מיקרי עוברת על דת יהודית עד שתלך ברדיד מלמעלה ככל הנשים, כן מבואר שם בסי' קט"ו". עכ"ל. ומפורש בדבריו שהזוהר ומג"א שהביאו בסי' ע"ה שם דיברו על חומרא שראוי להחמיר בבית, ויש שפסקו זאת לדינא, אבל בשוק פשיטא שאין לגלות מן הדין אפי' שערה אחת.

    וראה בספר כבודה בת מלך עמ' ל"ט, שאסף כעמיר גורנה את כל הפוסקים שאסרו גילוי מקצת שערות:

    "עינינו תחזנה חבל פוסקים רבים מתנבאים בסגנון אחד, דאסור לנשים לגלות שערן אף במקצת ואף שערותיהן שחוץ לצמתן אסור בגילוי. ומהם: "מגן אברהם" (או"ח סי' ע"ה ס"ק ד'). "משא מלך" (חלק ז' חקירה י', הובאו דבריו בכנסת הגדולה אה"ע סי' כ"א בהגה"ט טו"ז ובשיירי כנה"ג יו"ד סי' רי"ד): "מעולם לא ראיתי נשים הנשואות שמגלות שיער ראשן, גם אין מוציאים שום שערות להתנאות בהן כי אם הבתולות בעודן בבית אביהן, ומנהג יפה הוא". "ישועות יעקב" (או"ח סי' ע"ה ס"ק ג'): "אם השערות ארוכות ויוצאות חוץ למגבעות יש להחמיר".

    שו"ת "מים רבים" (סי' ל'), הביא דברי משא מלך הנ"ל, וגם הוא צווח ככרוכיא על זה וכתב: "מעתה אצעק חמס וריב על אשר ראו עיני ולא זר במקצת מקומות שעברתי שהנשים הנשואות מתקשטות בשערן ממש הדבוק לראשן, ומראות השיער לעין כל, אוי לעיניים שכך רואות ואוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה, ומלבד שהאיסור שלפי הפוסקים יש בדבר ג"כ פגם למעלה כי לפי סודות הקבלה אין לאשה להראות שערה לחוץ וכפי אשר כתב הרב בעל הלבושים באה"ע סי' כ"א. ואסיים בלישנא דזוהר קדישא הכתוב בפרשת נשא… לכן השומע ישמע והחדל יחדל ועליו תבא ברכת טוב". ו"ודאי לא מיירי המים רבים בפרועות ראש ממש דזה דאורייתא היא, א"כ על כרחך מיירי בכעין המנהג שהביא מהר"ם אלשקר" (שו"ת צמח צדק אה"ע סי' קל"ט ובמילואים לשו"ת ח"א סי' מ"ה, וראה שדי חמד לקמן). שו"ת "תשובה מאהבה" (ח"א סי' מ"ח): "בשערות עצמן יאות להחמיר מאוד, אף באלו שיוצאין חוץ לצמתן".

    ספר "לחמי תודה" (ד,ב. הביאו בספר ברך את אברהם פרשת בחוקותי, ובשדי חמד לקמן) בשם אביו בעל ההפלאה על מסכת כתובות, דאיכא בזה מכשלה גדולה, ושזה כמה שנים שיצא הכרוז מפי אביו הגאון הנ"ל בצירוף שני בתי דין בחרם על זה וכו'. ועיין ב"שדי חמד" דכוונתו על הנדון דידן. שו"ת "חתם סופר" (או"ח סי' ל"ו): "כל שום שיער בשום מקום בראש ופדחת בנשואה אפי' בחדרה ערוה היא". וגם על דבר אותה שורה שבין אוזן לפדחתה סיים: "בפרט דלפירוש רשב"ם (בבא בתרא) אין כאן מחלוקת, א"כ איסור גמור הוא, ויש לחוש לרביצת האלה האמורה בזוהר הנ"ל, ומי שחפץ בברכה ירחק ממנו"… שו"ת "מהר"ץ חיות", כתב שהמהרא"ל "הפריז על המדה להקל" (אלא שלא גילה טעמו בסתירת הוראתו), והעלה להחמיר משום מנהג המקום. והביא ממעשה דקמחית ודברי הזוהר, ואף העיד אשר "במדינתנו (פולין) וגם במדינת אשכנז אשר מאז נהגו לכסות כל השיער ולא היו נוהגים מעולם בהיתר השערות התלויות חוץ לצמתן". שו"ת "צמח צדק" וחידושיו על הש"ס באריכות, דגם בגילוי מקצת שיער היוצא חוץ לצמתה, כולל אותה שורה שבין אוזן לפדחת, איכא "איסור גמור" מצד שיער באשה ערוה ולפני עיוור ודת יהודית.

    ספר "משא חיים" (פלאג'י, מנהגים מע' נ' אות ק"נ). "תוכחות חיים" (פלאג'י) בסוף הספר (מאת בנו), אריכות בנדון דידן: "שלא לגלות אפי' שערה אחת בחוץ, שכל אשה שיש עליה עוון זה תיענש כענשו של אבשלום, שיתלו אותה בשערה, ותרד לשבעה מדורי גיהנם". "קדושת ישראל" (להגאון רבי עקיבא פרוש, נדפס בסוף ספר אבני שוהם): "אפי' לגלות שיער שחוץ לצמתן, אפי' בצינעא, אין מתירין, וצריך למסור נפשו". שו"ת "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'): "ואי משום דכתב הרשב"א… הרואה יראה דברי הרשב"א המובא בבית יוסף, עינו יראה ולבבו יבין דאינו אלא לענין ק"ש ובאשתו, דכיון דרגילי בשערה שחוץ לצמתן לא טריד… וכן משמע מדברי מור"ם ז"ל, וכן מפורש יוצא מסוגיית הש"ס בפרק מי שמתו". שדי חמד (אס"ד מערכת דת יהודית), הביא דעת כמה מהאוסרים בנדוננו וכתב בחומרא נגד אלה הרוצים להסתמך על הוראתו של המהרא"ל ולגלות שיער הצדעים, והמה "חכמים להרע", אחרי שהוראתו נסתרה ע"י הגאונים החת"ס והצ"צ וכו' ואסרו באיסור גמור כל גילוי שיער.

    שו"ת "משיב דברים" (ח"ב סי' קכ"ז): "וגם שיער אחד לא יצא החוצה". "דרכי תשובה" (יורה דעה סי' קצ"ח ס"ק צ"א): "אצלנו בני אשכנז קבלנו באיסור שלא להניחן, רק לספרן [כלומר לגלח לגמרי את שערות האשה]… כיון שזהו מן הנמנעות להיזהר בביתו שלא לגלותן". "ייטב פנים" (מאמר דרוש טוב אות כ"ג): "ובל יראה החוצה שום שערה". מהרש"ם בהגהותיו לאו"ח (סי' תקל"א): "אשה שבולט שערה מחוץ לצעיף מותר לה לגלח בחוה"מ כדי שלא תבוא לידי מכשול בגילוי שערה". וע"ע בתשובותיו (ח"ד סי' קל"ח), דפריעת ראש בנשים איסור תורה: "ומפורסם כמה נפיש חיליה דהאי גאון בבירור הלכה ולא מחלק בין פלגא או קצת משערותיהן, דהכל הוי בכלל פרועי הראש ואסור לברך נגדם שום ברכה" (שו"ת דברי ישראל וועלץ דלקמן). שו"ת "משיב שלום" (סי' ל"ד): "ובענין שיער שרגיל לצאת מצדעתן… החת"ס…. והצ"צ… שניהם לדבר אחד נתכוונו דדוקא לק"ש ובאשתו כתב בחידושי הרשב"א, אבל לא אשת איש בשוק דאסורה בכל גווני. וזהו כתשובת מים רבים".

    ספר ערוגת הבושם בצוואתו "הכנה דרבה" (אות י"ח): "והוו זהירים באזהרה יתרה שלא יצא ח"ו אפי' מקצת שיער חוץ לצמתן". "שולחן העזר". "חזון איש": "שערות שיצאו חוץ לצמתן אסורין ממנהג ישראל דור אחר דור" (ספר דת והלכה סי' א' בשמו). שו"ת "דברי ישראל" וועלץ (חלק או"ח סי' ל"ג): "סוף דבר חלילה להקל אפי' במקצת שערה מגולה נגד כל הגדולים". ושם סי' ל"ד: "תבנא לדינא, אסור לנשים נשואות מבנות רחל ולאה לילך כן בשערות ראשן מגולות אפי' רק קצת ראשיהן מלפנים גלויים, והוא איסור גמור". שו"ת "מספר הסופר" (ח"א סי' ו'). "שער התקנות" (להגאב"ד מסאטמר, אות א'). שו"ת "משנה הלכות" (ח"ה סי' רמ"ג). "מבעד לצמתך" (להגר"י גשטטנר, פ"ו). ויש להעיר מפמ"ג (או"ח סי' תקנ"א במשבצות זהב ס"ק י"ג, ומשנ"ב שם ס"ק ע"ט), דאף בשבוע שחל בו תשעה באב אפשר להתיר לאשה לגלח את ריבוי שיער הצדעים (וראה לעיל מדברי המהרש"ם). ועיין עוד "פתחי עולם" (או"ח סי' ע"ה ס"ק ז'). "כף החיים" (או"ח ע"ה ס"ק י"ח). קצוה"ש (סי' ט' בבבה"ש ס"ק י"א). "שולחן מלכים" לקצוש"ע (סי' ה' ס"ק קמ"ו). שו"ת "מנחת יצחק" (ח"ז סי' ג') האריך קצת בנדוננו, וסיים: "כי זה אין ספק שכל בנות ישראל החרדות מסוף עולם עד סופו קבלו עליהם שלא לחלק בין שאר שערות ראשן ובין בת צדעא, ושלא להוציא לחוץ מכיסוי ראשן אפי' שערה אחת".

    וכן העידו שזאת לפנים בישראל דקדקו נשי ישראל לכסות את כל שערות ראשן כדין ולא לגלות שום שיער – הגאון בעל עצמות יוסף בספרו משא מלך הנ"ל שם (לשונו הועתק לעיל). שו"ת חת"ס: "אמותינו לא יצאו ונזהרו מאוד". שו"ת מהר"ץ חיות: "במדינתנו וגם במדינת אשכנז אשר מאז נהגו לכסות כל השיער ולא היו נוהגים מעולם בהיתר השערות התלויות חוץ לצמתן". קדושת ישראל: "לצאת בגילוי שיער אפי' אלו שחוץ לצמתן [שיער הצדעים], הגם שהרמ"א ז"ל מיקל, הוא כבר מנהג פשוט בכל ישראל אשכנזים ספרדים תימנים יכב"ץ כהפוסקים ז"ל רשב"ם והערוך וסייעתם האוסרים אפי' אלו שחוץ לצמתן, וגם הרמ"א ז"ל מודה במקום שנהגו שהוא ערוה". וכן העיד גם המהרא"ל (שו"ת מהר"ם אלשקר סי' ל"ה) דהנשים בארצות הערלים (מדינות אשכנז) נוהגות לכסות ראשיהן לגמרי בלי שיור (שיער בצדעים). וכן היו נוהגות בזמן הש"ס, ויש לחשוש בזה משום "אל תיטוש תורת אמך", ועל אחת כמה וכמה דגם חיוב גמור מעיקר הדין איכא לכסות כל שיער".

    ובספר משא חיים (להגאון ר' חיים פלאג'י, מנהגים, מערכת נ' אות ק"נ) נדפס האיסור שהסכימו עליו רבני סאלוניקי ובראשם הגאון ר' רפאל אשר קובו (בעל שער אשר), על אשר התחילו הנשים שם לפרוץ גדר ולגלות מקצת שערם, באומרם שסומכות על המהר"ם אלשקר, אז נתוועדו הרבנים הנ"ל והסכימו בחרם גמור ובגזירת נח"ש על אלו הלובשות המלבוש הגורם לגילוי שיער "ואפי' במקצת היוצא מחוץ לצמתן", ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו אין איסור בזה, הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו".

  3. לכאורה חוץ לצמתה שדיברו זה מה שגדל בצדדים ובפיאות שקשה להכניס תחת המטפחת, ולא שיער הראש שפשוט ארוך וגולש למטה שזה דאורייתא.

  4. תודה רבה על תשובת כת"ר, הדברים מפורשים באחרונים (הגר"מ פיינשטיין, הגרב"צ אבא שאול) שמותר להוציא שיער מאחור, ואפילו ארוך יותר מטפח, וכדלהלן.

    וראה בספר "חן וכבוד" בהקדמת המחבר שם שהאריך בראיות להוכיח שבזמן הגמ' היו רגילות הנשים להוציא צמה ארוכה, וכן נהגו בכמה ארצות המזרח עד לאחרונה. וכן מובא באחרונים. וע"פ יסוד זה יישב עשרות קושיות. ואצטט קצת משם:

    "וכן כתב הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, בשו"ת "אור לציון" (חלק א' סימן י"א), וזה לשונו: "הרשב"א בחידושיו לברכות (דף כ"ד) הביאו הבית יוסף (ריש סימן ע"ה, ד"ה טפח), כתב דמותר לקרות נגד שיער של אשה שמחוץ לצמתה שאינו מתכסה, ואין חוששין להם, מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד, והובא להלכה ברמ"א (סי' ע"ה סעיף ב'), ופשטות דבריו מורין שאין האשה חייבת לכסות כל שערותיה, ומותרת לגלות צמותיה והיינו שערותיה הקלועות לה מאחוריה".

    וכתב הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בשו"ת "אגרות משה" (אורח חיים סי' קי"ב), שאין הגבלה לאורך הצמה שמותר להוציא מהכיסוי לדעת הרשב"א, ויש להתיר אף בטפח ויותר, כי אין זה ערוה כלל. ורק ראוי להחמיר כדברי החת"ס, לא לגלות אף שערה אחת: "וכוונת הרשב"א ברכות דף כ"ד שכנגד השערות שמחוץ לצמתה שאינה מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהן ולא טריד, אפשר הוא אף ביוצאות טפח… והשערות שמחוץ לצמתן שאינן ערוה הוא אף ביותר מטפח".

    וממילא, מפני שמנהג הנשים בזמן ההוא היה לגלות צמתן מאחור, לכן אותן נשים שנשרו שערותיהן מחמת מחלה וכדומה, הוצרכו לתקן לעצמן פאה נכרית, המכסה את הראש כולו ונראית כדוגמת הפאות שיש בימינו, וכך היו בבית ובחצר, כיון שכל הנשים בזמן ההוא גילו ראשן בחצר, וכמו שמובא בגמ' כתובות (דף ע"ב) "ואלא בחצר, אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה", ובפירוש התוספות שם, "אפי' בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת ראש". ובצאת אותן הנשים לחוץ, כיסו את ראשן בסבכה וגילו מאחור את הפאה הנכרית (ולפ"ז יתבאר הלשון "פאה", מלשון קצה וסוף) וכך נראו ככל הנשים האחרות שכיסו ראשן וגילו מאחור את צמתן. ועתה יובן גם מהו "חוטי שיער", שפירש רש"י שקולעת בהן שערה, ובגמ' אמרו שלא תצא ילדה בשל זקנה, שגנאי הוא לה. ותמוה כיצד קולעת בהן שערה, ומאידך יוצאת לרה"ר ונראים החוטים. ולדברינו מבואר, שאת הצמה הגלויה היו קולעות בחוטי שיער, ופשוט".

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל