שאלה:
בשו"ע רנג, א משמע שבכירה גרו"ק מותר להשהות כל תבשיל, אך הביאוה"ל שם מביא דכתב רע"א שיש מחמירים בזה.
עיינתי ברע"א ומדבריו עולים ב' טעמים להחמיר: א. שמא יחתה. ב. שמא יגיס.
א"כ בשלמא הטעם של שמא יחתה י"ל דהשו"ע חלק על זה, אבל מצד הטעם של שמא יגיס הרי זו גמ' מפורשת בדף יח: שיש לחוש שמא יגיס וא"כ שאלתי היא האיך באמת השו"ע מתיר ולא חושש להגסה?
וגם מה הדין בזה למעשה האם כוונת הביאוה"ל שיש לחשוש לרע"א או שהביאו רק להגדיל תורה ולהאדירה.
יש"כ.
תשובה:
אין גמרא מפורשת על הפרט הזה שגם בגרופה וקטומה יש חשש כזה כל שלא בא למאכל בן דרוסאי, אלא שהרשב"א כך מפרש את הגמרא וכפי שדייק רעק"א, וזו בעצם קושית רעק"א על שיטת יש אומרים זו שבשו"ע.
בודאי כוונת הביאור הלכה לומר שראוי לחשוש לרעק"א, בשעת הצורך אין ספק שניתן לסמוך על הרמ"א, אבל לכתחילה להחמיר.
