שאלה:
רש"י לומד נשמה יתרה היינו רוחב לב שיאכל ולא יוזק.
ראשית כל למה זה נקרא "נשמה"? נשמע יותר כמו משהו גופני ולא רוחני
מעבר לכך איך זה מסתדר עם "כל ימי עני רעים – שינוי וסת תחילת חולי מעיים"?
תשובה:
שלום וברכה
דברי רש"י מחדשים לנו חידוש גדול בכל ההבנה לגבי מאכלי השבת. שכאשר יהודי אוכל לשם שמים, אז גם מאכלי השבת יש בהם חלק רוחני משמעותי, והנשמה יתירה מסייעת לו באכילתם. נכון שיש בזה גם קושי לגוף ביום ראשון, ונכון גם שלא כל אחד זוכה שכל אכילתו לשם שמים, אבל עדיין יש בכך כדי לסייעו.
אמנם יש שפירשו את ענין הנשמה יתירה לפי רש"י בצורה פשטנית, כביול לא מדובר כאן בנשמה אלא במנוחת הנפש ופתיחת הלב לאכילת מאכלים מענגים, שהרי בשבת כאילו כל מלאכתך עשויה. אבל ודאי מדברי המקובלים למדנו שאין זו הכוונה, ויש סדר שלם של כוונות כיצד זוכים לנשמה יתירה, עם הטבילה במקווה והתפילות השונות.
לפי המקובלים, בשעת אמירת בואי כלה בפיוט לכה דודי – חלק הנפש, באמירת ברכו – חלק הרוח, ובברכת השכיבנו – חלק הנשמה. ובשלושה שלבים ביום, באמירת נשמת כל חי – חלק הנפש, במילים ה' שפתי תפתח שבתחילת תפילת העמידה – חלק הרוח, ובאמירת כתר בתפילת מוסף – חלק הנשמה. כמו כן מחלוקת הראשונים אם יש נשמה יתירה ביום טוב [ראה רשב"ם ותוס' בפסחים דף קב עמוד ב] מוכיחה שלא המנוחה והשמחה הם הענין, אלא מדובר במשהו רוחני נשמתי.
שנזכה לכל הישועות.
